Author: Alejandro García

אמצא לבת שלי בעל יותר טוב החודש הזה יהיה קשה יותר, מלמל יונתן, תוך כדי שהוא מעדכן את האפליקציה של הבנק. יונתן נשם עמוק. בחודשים האחרונים הכסף נזל לו בין האצבעות.

מתנה נו, בני, ספר לי, איך עבר עליך היום? איך הלך בגן? כשחזרתי הביתה מהעבודה, הרמתי את יונתן, הבן שלי בן החמש, והושבתתי אותו לצידי על הספה, סידרתי לו את

יומן אישי מתנה לאמא – עומר, אני צריכה את העזרה שלך עם המתנה לאמא. ישבתי בסלון, הטלפון מונח על השולחן לידי, ושירי בעלי שוכב מרוח על הספה עם שלט הטלוויזיה

יומן אישי מתנה לאמא – עומר, אני צריכה את העזרה שלך עם המתנה לאמא. ישבתי בסלון, הטלפון מונח על השולחן לידי, ושירי בעלי שוכב מרוח על הספה עם שלט הטלוויזיה

– נו, ספרו לי, מי מכן זו עלמה? בחורה משועשעת סוקרת אותי ואת חברתי בעיניים בורקות וחיוך קטן. – אני עלמה. מה קרה? אני עונה לה, מופתעת. –

אני כל כך רוצה הביתה, ילד שלי ויגדור יצחקי יוצא אל המרפסת, מדליק סיגריה ויושב על שרפרף נמוך. הגוש המר מתקרב לו לגרון, הוא משתדל לשלוט בעצמו, אבל הידיים

סלח לי, בני, אין ארוחת ערב, קראה אמו והעשיר שמע אמא אני רעב. נעמה הידקה את שפתיה שחלילה לא ירעדו. רועי היה רק בן ארבע, אבל הבטן שלו כבר הכירה שפה שאף ילד

אני לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שהבאתי את בעלי לבית הוריי, בדירתם שבבת-ים. אמא שלי הכינה את תבשיל הפרגיות הידוע שלה, ואני רעדתי כמו נערה בדייט הראשון.

מתי בפעם האחרונה הסתכלת על עצמך במראה? שאל יהודה את אשתו. התגובה של נוגה הפתיעה אותו. אז, יהודה לגם את הקפה של הבוקר, מביט בזווית עין בנוגה, שערה אסוף

אל תשבי איתנו לשולחן. את צריכה להגיש לנו! אמרה חמותי בתקיפות. עמדתי ליד הגז במטבח השקט של הבוקר בפיג’מה ישנה, שיער אסוף ברישול. ריח טוסט קראנצ’