Author: Alejandro García

הכול קרה בסתיו מאוחר, בזמן שבו הגשם דפק על החלון בלי הפסקה, מטפטף צפוף כמו איזו תפילה ישנה שנשכחה. הדהודו ליווה אותי, מוביל אותי לתוך הסיפור הזה שמתחיל

השגתי שבני יתגרש, והתחרטתי על כך… אתמול שוב הכלה לשעבר שלי, יעל, הביאה לי את הנכדה לסוף השבוע כך התלוננה בפניי שכנה שלי, זהבה, כשנפגשנו על גרם המדרגות. “

נמאס לי כבר מהשטויות של אמא שלך! אני מגישה תביעת גירושין, ואין על מה לדבר יותר! זרקתי לעברו של בעלי. המנעול הסתובב בדיוק כשניגבתי את כוסות הסבתא מהשולחן

יומן, 14 במרץ עצרתי הבוקר מול לוח המודעות של הבניין, באותו מקום שתמיד מודבקים בו פתקים על בדיקת גז או על כלבים שאבדו. אבל היה שם דף חדש, תפוס בסיכות עקומות

ללא הזמנה ינון בן-דוד עמד בכניסה לבניין, מחזיק בשקית עם תרופות, כששכנתו מהקומה, ציפורה, עיכבה אותו ליד תיבות הדואר. האוויר היה רך, מרחף כמו צמר גפן מתוק

את הרי מבינה, הוא עובר תקופה קשה. אשתו סילקה אותו מהבית, פיטרו אותו מהעבודה… לא הולך להשאיר אותו לישון בתחנה המרכזית, נכון? רועי הסתכל עליי במבט

בעלי הציב אולטימטום: “או אני, או החתולים שלך,” אז עזרתי לו לארוז את המזוודות שלו שוב פרווה! תסתכלי על הז’קט הזה, אלירז!

נו, בני, הנה הבאת לנו הביתה, שאלוהי יסלח רוח נודדת. בית אין, נכסים אין, רק יומרות ומזוודה עם ציפיות דהויות. הרי אמרתי לך שצריך לחפש שידוך הולם, לא לאסוף מה שזרוק בשוק.

סוף סוף אפשר לנשום פה, כמעט כמו אחרי גשם במדבר נשמע מקולה של דקלה מהמטבח, ניחרת, ממורקת בניצחון. לאה גפן זיהתה את הקול הזה ממרחקים הכלה שלה.

סוף סוף אפשר לנשום פה, כמעט כמו אחרי גשם במדבר נשמע מקולה של דקלה מהמטבח, ניחרת, ממורקת בניצחון. לאה גפן זיהתה את הקול הזה ממרחקים הכלה שלה.