Author: Alejandro García
הקיץ התעקם, כמו חלום מוזר שלא ברור איפה בדיוק מתחיל, איפה נגמר. מיכל עמדה באמצע המטבח, שקית ביד, אוזניה בוערות מהמילים של חוה, חמותה, שעמדה בדלת, ידיים
שוב אליה שוב אתה הולך אליה? נועה שאלה, למרות שכבר ידעה את התשובה. דניאל הנהן, בלי להסתכל עליה. משך את המעיל, בדק כיסים מפתחות, טלפון, ארנק.
Life Lessons
יומן אישי: חודש של שגרה, ואז הכל התרסקתמיד אני חוזר במחשבות לחודש ההוא, מתגלגל בו בזמן הלאה ולמעלה, מנסה להבין היא באמת התכוונה לתת לי ללכת?
לֹא צָרִיךְ לִי מְשֻׁתֶּקֶת… סָמְרָה הַכַּלָּה וְהָלְכָה בְּחיפָזוֹן… אבל היא אפילו לא דמיינה מה צפוי להמשך… בכפר קטן בגליל חי לו סבא
בלי נשמה… צביה בן-דוד חזרה הביתה. למרות גילה המתקדם בדיוק חגגה 68 צביה עדיין דואגת לעשות פינוקים קטנים לעצמה, כמו ללכת לספר שלה ולא לקטוף מקרר לחיים.
נרשמתי ליומנים כשהחלטתי להינשא בשנית, בני עידו וכלתי רותי, פשוט נדהמו מהבשורה ולא ידעו איך להגיב. אתם באמת חושבים שזה נכון להפוך את החיים בכזו דרמטיות בגיל הזה?
Life Lessons
יומני, יום חמישי, תל אביבלפני עשרים וחמש שנה, החיים הובילו אותי בדרכים שלא שיערתי. אני נזכרת עדיין ברגע שבו פגשתי את דוד. הייתי אז צעירה, כמעט בת עשרים
למחרת בערב, ישבתי עם נועה בסלון שבדירתנו בתל אביב, ופתאום נשמעו צלצולים עקשניים בדלת. אף אחד לא ביקש מהם לעזוב, הסברנו לכל אחד ששאל הם פשוט לא רצו להישאר!
Life Lessons
כשהייתי בת שבע עשרה, אבא שלי עזב אותנו. אמא שלי עבדה מסביב לשעון בשני מקומות, וכסף ממש לא זרם כמו מים. חיינו על תקציב, ממש, ואפילו תפוזים ושוקולד היו אצלנו
הלו יהודה זה לא יהודה, זו יערה יערה? מי את? גברת, מי את? אני החברה של יהודה. רצית משהו? בעלך לא בבית, הוא נשאר בעבודה מאוחר הראש שלי הסתחרר, הבחנתי בטיפות