Author: Alejandro García
הוא שוב לא התקשר, אמא? שאל איתן, מביט באישה שישבה ליד השולחן, עיניו חשופות וכנות. לא, יקירתי… אבא בטח עסוק, הוא עובד כל כך קשה באיטליה.
אשתו השנייה של אבא הופיעה בפתח ביתנו בצהריים אחד. בידה קופסה מלאה בממתקים, ולצדה שני כלבי פודל קטנים שהלכו ומשכו בזנבותיהם. אחותי ואני קפאנו במקומנו.
אשתת אבי השנייה הגיעה יום אחד עם קשר גדול של שוקולדים וששני כלבי קוקר ספניאל קטנים שזנבות ההם מכשכשים בשמשחה. אחותי ואני עמדו קפואים מפחד.
אני הולך לבית הספר של הנכדים שלי כל יום. אני לא מורה ולא עובד אני פשוט סבא עם מקל הליכה ולב שלא יכול להישאר במקום כשהנכד שלי זקוק לתמיכה.
בימים ההם, כשהרוח נשבה בין גבעות הגליל, ילדה קטנה עמדה לפני אביה החורג ושאלה: “לב? את רק בת שתים עשרה, מה את כבר יודעת על הלב?”
“אני אקח את הילדה שלך לכיתה שלי, אם אין לך התנגדות,” אמרה המורה, ששמעה את השיחה בין אמא שלי, המנהלת ומורה נוספת. המורה שהייתה אמורה לקבל אותי
אני הולך לבית הספר של הנכד שלי כל יום. אני לא מורה ולא שומררק סבא עם מקל ולב שלא יודע להישאר בבית. קוראים לי רפי, ואני עושה את זה בשביל מתןהנכד שלי, הגאווה שלי, האור שלי.
**El aniversario olvidado** Eva ajustaba el mantel de lino blanco sobre la mesa de la cocina, sus dedos temblaban de cansancio y emoción.
Noelia Martínez se secó las manos en el delantal y volvió a mirar el horno. La tarta de manzana estaba dorada por un lado, pero aún no estaba completamente hecha.
La llave giró en la cerradura, y Lucía, intentando no hacer ruido, se deslizó dentro del piso. En el recibidor estaba oscuro, solo se filtraba un tenue