Author: Alejandro García
אמא, נו באמת, מה את אומרת? מה זאת אומרת שאין לך עם מי לדבר? אני הרי מתקשרת אלייך פעמיים ביום, אמרה איילת בעייפות. לא, יעלי, מה פתאום, ממש לא לזה התכוונתי
את לא אישה, את עוזרת. אין לך ילדים! אמא, אילנה תעבור לגור כאן עכשיו. אנחנו שיפצנו את הדירה, אי אפשר להיות שם, הכול באבק. יש כאן חדר פנוי, למה שתישאר שם לבד?
תקשיבי, אני חייבת לספר לך סיפור שקרה לי, כי אני עדיין לא מעכלת. את יודעת שאני גרה לבד בדירת חדר חמודה בלב תל אביב, מאז שדוד שלי הלך לעולמו לפני חמש שנים.
תקשיב, יש לי סיפור שממש מתאים למה שאנחנו אוהבים לרכל עליו. יש לי חבר מהצבא, יונתן לוי, שתמיד חיפש חיים קלים בלי לעבוד קשה. הוא החליט לכוון גבוה חיפש בחורה
14 באפריל הייתי צריכה להתכונן הרבה יותר מבעוד מועד ללידה! היציאה שלי מבית החולים הייתה כל כך יוצאת דופן. יהונתן, בעלי, עבד באותו יום הוא בא לאסוף אותי ישירות מהמשרד.
שילמתי על האושר של בני הרבה זמן התחבטתי, ובסוף החלטתי לבחור כלה לבני וליאשת חיים שתתאים לו באמת. החלטתי לאתר את הנכונה, ואז לדאוג שיתחברו.
כבר כמעט שעה אני יושבת בלובי ומסתכלת על בני הזוג הצעירים שחיכו בתור, בקופת חולים פה בתל אביב. לא מזמן ביקרתי אצל רופאת נשים בקופת חולים מכבי.
איבדתי את הרצון לעזור לחמותי אחרי שגיליתי מה עשתה. ובכל זאת, אינני מסוגלת פשוט לעזוב אותה. יש לי שני ילדים. כל ילד מהם מאב אחר. הבכורה שלי בת, שמה הדס.
אני לא רוצה להיות אמא! אני רוצה לצאת מהבית! כך אמרה לי בתי. בתי נכנסה להריון כשהייתה בת חמש עשרה. היא הסתירה את זה מאיתנו במשך זמן רב. אני ואשתי גילינו
Tak zrobiłem, kiedy w kieszeni mojego męża znalazłem dwa vouchery na rejs po Morzu Śródziemnym. Na jednym z nich widniało imię tej drugiej kobiety.