Author: Alejandro García
אמא שלי עזבה את הבית כשהייתי בת 11 — יום אחד ארזה תיק והלכה.
אבא שלי אמר שהיא צריכה “לסדר את החיים …
אמא שלי עזבה את הבית כשמלאו לי אחת עשרה. יום אחד היא ארזה את הדברים שלה ופשוט הלכה. אבא שלי אמר לי שהיא צריכה “לסדר לעצמה את החיים”
Life Lessons
הצלחתי לעבוד על אמא אחת שבכתה הסתכלתי ישר בעיניים שלה, כי ראיתי את הקבלה המרוטה של בית המרקחת שהציצה מהתיק שלה.היא לא נכנסה למאפיה שלי, יותר נכון נגררה
הנישואים שלי נראו רגילים. לא כמו בפייסבוק לא “מושלמים”, אבל יציבים. לא היו ויכוחים סוערים, לא הייתה קנאה, ולא היו סימנים מוזרים.
אני בן 42 ונשוי לאישה שבעבר הייתה החברה הכי טובה שלי, עוד מאז שהיינו בני 14. הכרנו בבית הספר, לא היו ניצוצות, לא היה שום עניין רומנטי פשוט שני ילדים שהתיישבו
בעלי עזב אותי בשביל אחותי. עבר לגור איתה. שלוש שנים אחר כך, גם אותה עזב בשביל החברה הכי טובה שלה. היינו נשואים שבע שנים. לא היה לנו נישואין מושלמים, אבל גם לא גרועים.
בעלי עזב אותי בשביל אחותי. עבר לגור איתה. שלוש שנים אחר כך, גם אותה עזב בשביל החברה הכי טובה שלה. היינו נשואים שבע שנים. לא היה לנו נישואין מושלמים, אבל גם לא גרועים.
Life Lessons
אותו מרץ ההיסטורימרץ לא רק חודש, אלא מבחן תקופתי לחוסן נפשי.בעיקר כשאהבה שלך מוזרה כמו מזג האוויר לא ברור אם זו אביב, סוף העולם, או שמישהו שפך צבע אפור על כל תל אביב.
אני בת 46, ואם מישהו היה מציץ על החיים שלי מבחוץ, היה בטח אומר שהכול דבש. התחתנתי צעירה בגיל 24 עם גבר חרוץ ואחראי. ילדתי שני ילדים אחד אחרי השני בגיל 26 ואז ב-28.
אני בת 41 והבית שבו אני גרה היה שייך לסבא וסבתא שלי. אחרי שהם נפטרו, אימא שלי נשארה כאן, וכשהיא הלכה לעולמה, הבית עבר אליי. זה תמיד היה מקום שקט, מסודר ורגוע.
חלמתי שאני נמצא בתוך תל אביב, רחוק מחיפה, שם גרה החברה שלי כבר חמש שנים. לכל אחד עבודה אחרת, לכל אחד עיר אחרת, אבל כל ערב, בלי לפספס, היינו מדברים.