Author: Alejandro García
מה, השתגעת? זה הרי הבן שלנו, לא איזה זר מהרחוב! איך אתה בכלל מעז לגרש אותו מהבית?! צעקה חמתי, אגרופיה קפוצים מרוב זעם. הקול שלה, צרוד מהתרגשות, הדהד בכל
צא מהדירה שלי! אמרה אמא. צא אמרה אמא בשלווה מוחלטת. עדי חייכה בזלזול ונשענה לאחור בכיסא היא הייתה בטוחה שאמא מדברת לחברה. צא מהדירה שלי!
יומן אישי הזכות לא למהר הודעת וואטסאפ מהמרפאה קפצה אצלי בדיוק כשישבתי במשרד, מתכתבת במייל על עוד תיק לקוח. הנייד רטט לי ליד המקלדת “
עדכון זמין בפעם הראשונה שהסמארטפון נדלק באדום זה קרה באמצע שיעור באוניברסיטת תל אביב. לא רק המסך כל הגוף של המכשיר, נוקיה עתיק ומרוט של עדי, הפך לאדום
הענקתי לכלתי את טבעת המשפחה, ואחרי שבוע לגמרי במקרה ראיתי אותה בחלון חלפנות תשמרי עליה, ילדתי, היא לא סתם זהב יש בה את כל תולדות המשפחה שלנו, אמרה מרים
בעלי הביא חבר לגור אצלנו לשבוע, ואני בשקט ארזתי מזוודה ונסעתי לבית הבראה תיכנס, תהיה כמו בבית, אל תתבייש! נשמע מהכניסה קולו העליז של עמרי, ובבת אחת נשמע
אוי, תקשיבי, תני לי לספר לך סיפור שקרה לי, כזה שיכול היה להיות פרק ב”מאסטר שף” רק בלי אוכל, ועם הרבה דינאמיקה משפחתית. אז ביום ההולדת שלי
נועה, שוב השארת את המגבת הרטובה תלויה באמבטיה? הקול של חמותה, רותי, בקע מהמסדרון רגע אחרי שנועה נכנסה הביתה מהעבודה. רותי עמדה שם, ידיים שלובות, מתבוננת
יומן, יום חמישי, חורף היום שניהל את חיי לגמרי השתנה יום כזה שלא שוכחים. בזה אחר זה כל הקדימות חיי התרסקו. כל כך הרבה זיכרונות משותפים, ולפתע, חיים אחרים מתחילים.
תקשיבי, ענת… אולי ננסה יחסים פתוחים? הציע גדי בזהירות. מה? ענת התבלבלה לרגע. אתה רציני? למה לא? זה דבר מקובל, גדי משך בכתפיו בניסיון להיראות רגוע. בחו”