Author: Alejandro García
בייביסיטר לאח מה קורה, יערה? שוב היא לא עונה? היא לא עונה! יערה זרקה את הטלפון על השיש היא לא עונה מהשעה שש בערב! בגללה לא נסעתי לאמא…
Life Lessons
אין לי לאן ללכת. ממש אין. “אפשר לישון כמה לילות בתחנה המרכזית, אבל מה אחר כך?” פתאום, הברקה: “הבית של ההורים בכפר! איך שכחתי?”
היו לנו תקוות גדולות שאמא תצא לפנסיה, תעבור לגור בכפר, ותשאיר לי ולבעלי את הדירה שלה עם שלושה חדרים!
תמיד קיוויתי שאמא תפרוש סוף סוף, תעבור למושב ותשאיר לי ולרעייתי את הדירה שלה שלושה חדרים במרכז תל אביב! אני רוצה לשתף סיפור על השכנה שלי, אסנת.
חינוך מחדש של בעל היינו יחד, ענת. בנסיעה האחרונה לירושלים. הכול יצא טיפשי. השתיינו אחרי המצגת, ופשוט לא הצלחתי לעצור, ענת אתה פשוט מספר לי את זה ככה?
הסיפור הזה התרחש ממש בתחילת חיי הנישואין שלי, כאשר אני ובעלי רק התחתנו. שמתי לב לדבר מוזר, אך באותם ימים לא ייחסתי לזה חשיבות רבה. זה לא היה קשור לבעלי
יומן יום אחד המפתח לדירת אמא היה בכיס המעיל שלי, ליד תעודת קבלת המקדמה. יכולתי להרגיש את הנייר מבעד לבד, כאילו כך אוכל להחזיק את העניינים בשליטה.
Life Lessons
אהבה בטעם לענההאהבה שלהם לא ריחשה כמו ורדים ודבש, אלא כמו אבק דרכים יבש וגבעול לענה מרוסק. בכפר היו אומרים: אם הם יתאחדו העולם יתפוצץ, אם ייפרדו היער יתכלה.
המקום שבו שומרים את כלי הנגינה והסולמות
היא נכנסה למחסן, לא כדי לשחזר זיכרונות, אלא כדי להביא צנצנת…
היא נכנסה למחסן לא כדי לחפש זכרונות, אלא כדי להביא צנצנת מלפפונים חמוצים לסלט. במדף העליון, מאחורי קופסה של קישוטי חנוכה, הציץ קצה נרתיק שבכלל לא היה אמור
אני זה ראיתי הלילה התערבב עם אור הניאון של המרכז המסחרי, כאילו חילקו אותם מלמעלה. כבר הייתי סוגרת את הקופה במשרד הנהלת החשבונות, כששירה, המנהלת, יצאה מהמשרד
פעם בחודש
נינה סרגייבנה חיבקה את שקית הזבל אל חזהּ ועצרה ליד לוח המודעות שמול המעלית. על דף משובץ ש…
פעם בחודש נינה שרון חיבקה אל ליבה שקית זבל ועצרה ליד לוח ההודעות שבכניסה לבניין, ליד המעלית. היה שם דף משבצות, מוצמד בכפתורים צבעוניים, ובאותיות גדולות