Author: Alejandro García

למחרת, השכנה שלנו שוב נשענה על הגדר שלנו. אשתי יצאה אליה ואמרה לה שיש לנו המון עבודה היום, ולכן לא נוכל לשבת יחד כמו אתמול. “ומה עם מחר?”

חמותי הייתה כל כך מופתעת, כמעט כמו גדי מרחף בעננים, כשדרכה בשביל אבני הפסיפס אל תוך החצר שלנו, וגילתה שהגינה אינה מתמלאת בעגבניות או תותים אפילו פטרוזיליה

תגידי, תקשיבי מה עובר עליי אשכרה הנכדה שלי עשתה לי סצנה בגלל הדירה, וככה התחילה להסית את הבן שלי נגדי. הבן שלי נפל על בחורה כזו, ממש לא חכמה, שתמיד מושכת

וכמה אבא של מיכאל משלם מזונות? נועה נחנקה מהתה. השאלה נחתה עליה כמו טפטוף ראשון באוגוסט: לא כואב פיזית, אבל עושה צלוליטיס לנשמה. חוה, אמא של אסף, ישבה

אהובתי, איזו שטות את זורקת עליי? יניב בקושי הביט בתמונה. אני אוהב רק אותך, לא צריך אף אחת אחרת. ברור שזה פוטומונטאז’. באמת? מי לדעתך היה טורח לעשות דבר כזה?

תמיד חשבתי שיש לי שליטה על החיים שלי. עבודה קבועה במשרד בתל אביב, דירה משלי בגבעתיים, נישואים של יותר מעשר שנים, שכנים שאני מכיר מילדות.

אמא שלי עזבה את הבית כשמלאו לי אחת עשרה. יום אחד היא ארזה את הדברים שלה ופשוט הלכה. אבא שלי אמר לי שהיא צריכה “לסדר לעצמה את החיים”