Author: Alejandro García
תְּשׁוּרַת הַחֲתֻנָּה מֵהַחֲמִוֹת: כְּלוּם זֶה טוֹב יוֹתֵר! לִיאוֹר וְתָּמָר הִתְכַּוְּנוּ לְהִתְחַתֵּן. הַחֲתֻנָּה הָיְתָה בְּמֶרְחַקְתָּהּ, כְּשֶׁהַמְנַחֵן
אחי הזמין אותנו ליום ההולדת, אבל אשתו עשתה סצנה אחי נתנאל התחתן לפני שש שנים. מאז, לא אני ולא ההורים שלנו דרכו שוב בבית שלו. כל החגים, ימי הולדת ומפגשים
**[יומן אישי]** הכניסה לגלריה שלי הייתה הדרך שלי להישאר קרוב בלי להיבלע באבל. רוב הימים אני לבד כאן בוחר יצירות של אמנים מקומיים, משוחח עם לקוחות קבועים
זה לא סתם פרשייה מקרית, תמר. אני חי חיים כפולים כבר שבע עשרה שנה,” אמר דניאל וסובב בעייפות עט על שולחנו. “אם זו בדיחה, היא גרועה מאוד,”
זה לא סתם פרשייה מקרית, תמר. אני חי חיים כפולים כבר שבע עשרה שנה,” אמר דניאל וסובב בעייפות עט על שולחנו. “אם זו בדיחה, היא גרועה מאוד,”
“אבא, בבקשה… אל תבוא היום לבית הספר, בסדר?” “למה, תמר? את לא רוצה לראות אותי מקבל את הפרס?” “לא, אבא.
On the way to the grocery store, Noa suddenly recognized the mother of her first great love in the elderly woman walking toward her. To her shock, the
כשהגיע לשיפוע המוביל למים, מיכאל העריך את סיכוייה של החתולה להינצל. הזרימה הרגועה של הנהר בין הסלעים התלולים הפיצה שלווה. קול פכפוך הגלים על החוף האבני
תמר חזרה הביתה מחדר הלידה ובמטבח עמד מקרר שני. “זה שלי ושל אימא שלי, אל תשימי שם את האוכל שלך,” הכריז בעלה. היא דחפה את דלת הדירה בכתף, מחבקת
“סליחה… איפה אני?” שאלה האישה בשקט, מביטה דרך חלון המכונית כאילו לא מבינה מה קורה. “גברת לוי, הגענו. זה בית האבות ‘