Author: Alejandro García
היום נזכרתי במפגש המיוחד שהיו לו עם המשפחה על גדת נחל הירקון, והכתיבה למזכירות הפכה לי כמסע פנימי. אחרי שהודמתי בגיל 67, החלטתי שמרבית שעות הפנאי שלי יהיו
החמות, גליה בר-אילן, מנסה להכתיב לי מה קורה במטבח, ואני מסמנת לה את הדלת. נעמה, מי חותך את הבצל כך? זה לא למרק, זה למזון החזירים, בטוח! החתיכות גדולות
מזל טוב, יעל כהן! עכשיו את מכהנת כסמנכ”לית אזורית. הכיסא עדיין חם מהמנהל הקודם, ואת כבר מתיישבת בו כאילו נולדת שם. באמת, יעל, אני שמחה שזו את שנבחרה
חנה כהן נעמדה במרכז המטבח, אוחזת בחבילה של חמאה כאילו הייתה צפרדע ארוכת רעיל. אורית לוי, זה עתה חזרה מהשירותים במשרד וחשקה בכוס תה חמה ובשקט, נשמה עמוק
היי, מה שלומך? תתאר לי את הסיפור של יוסי ואשתו, חכתי לך איך זה התחיל כשיוסי נישא לצלילה, האמא של הצעירה, רות, קיבלה אותו מיד בטעם של דבש.
אורן גר בבניין משותף בת שבע קומה בתל אביב, כשהקירות דקים כדליי נייר וכל שיעול של שכן מתנגן ברדיאטורים. הוא כבר לא מזיז גבה כששכנים מטפחים את הדלתות בחוצפה
חשבתי שהבעל שלי בוגד בי. מתברר שהדבר היה הרבה יותר נוראי. הטלפון היה כבוי, אבל קולה של הרטט על משטח המטבח הגיעה אליי כמו פיצוץ. הצצה למסך מספר לא מוכר.
בוקר חורפי מתעורר. שלג קל משקיף על הכפר הקטן בכפר נחום, פתיתי שלג גדולים נופלים בשקט. השמיים מעוננים, והירח מנסה להאיר מרחוק, אך האור מתעמעם עם השחר המתקרב.
הגורל מושיט יד אורית גדלה במשפחה שהייתה נראית מושלמת: אבא, אמא, בית חם הכל במקום. כבר בכיתה ו׳ היא החלה להרגיש שיש משהו שבור, שהאווירה בבית מתפוררת.
אחזיר הכל, מבטיחה אורית, מצטערת, אבל אני לא יכולה לעזור לך במצב הזה. בכלל לא. רונית ניסתה לשמור על שקט, אבל בפנים כבר הרגישו לה גלי תסכול.