Author: Alejandro García

הדבר היחיד שתמיד הפחיד אותי בחיים הוא חמות כועסת. פעם כבר הייתי נשוי. כנראה ששם היה לי מזל אשתי הראשונה גדלה בפנימייה, בלי הורים, אז אף אחד לא הסתכל עליי בעין ביקורתית.

אחרי שאביה של טל שבר את המשפחה ועזב, היא פיתחה כלפיו סלידה עזה. למרות הבטחותיו להישאר בקשר רציף, טל לא רצתה לשמוע ממנו דבר. סבתהּ, לעומת זאת, דחקה בה שוב

כבר יותר מעשר שנים לא דיברתי עם ההורים שלי ולא עם אחותי הגדולה. מזמן הבנתי שהייתי הבת שלא היתה אהובה. אצלם תמיד היה הכל בשביל אחת ואין כלום בשביל השנייה.

ברור שזה הכל באשמתי! אחות של חברתי בוכה. לא העליתי על דעתי שזה יקרה! ועכשיו אני אפילו לא יודעת מה לעשות… אפילו איך להחזיר הכל למקום מבלי להתבזות, אין לי מושג.

אני נשוי כבר הרבה שנים. את אשתי הכרתי עוד בלימודים באוניברסיטה. לא יצא לי להכיר אף אחת אחרת, בחרתי בה ונשארתי איתה. הייתי מהדור הישן שנאמן לאישה אחת ולא

ההורים שלי גרים בנתניה ואני גרה בחיפה. כבר עשרים שנה לא ראינו אחד את השני פנים אל פנים. הם שניהם אמנים, שרים במקהלות פסטיבלים וכל החיים שלהם זה רק נסיעות מהופעה להופעה.

עם בוא האביב, הוריי העלו את הרעיון להעמיד את הסוכה למכירה. הם היו כבר מבוגרים, ולבריאותם לא היה די כוח לטפל בגינה ובחלקת הירק. הבת רבקה גידלה את ילדיה

בעלי, שגיא, ואני חיינו יחד כבר למעלה מעשרים שנה. חיינו בשקט ושלווה. הייתה לנו דירה קטנה בירושלים, וכל סוף שבוע נסענו לבית הנופש שלנו במושב.