Author: Alejandro García

ההורים שלי לא נתנו לי אף פעם את התמיכה שהייתי צריכה, אבל החברים שלי תמיד היו לצידי ברגעים הקשים. למרות שאומרים שלמשפחה יש מקום קבוע בלב, אצלי זה לא היה ככה.

כשהייתי בת 10 ואחי היה בן 12, הוא בילה רוב הזמן בחוץ בין הרחובות האפורים של תל אביב, מתרועע עם ילדים אחרים. כמעט ולא החלפנו בינינו מילים;

בזמן שאימהות מציפות קבוצות פייסבוק בשאלות על מה להכניס לערכת עזרה ראשונה והאם יתנו להן להיכנס למטוס עם עגלה, נוסעים אחרים כבר עסוקים בלחץ ערב הטיסה.

לפני שנה קיבלתי רועה גרמני בשם ליאון אחרי חודש של הכשרה כמאלף כלבים. ליאון, כלב שירות בן שלוש, כבר עבר שלושה בעלים שונים. בהתחלה חשבו לשלוח אותו לעבודה

עבר שנה מאז לידת הילד הראשון שלנו. זה היה אירוע מיוחד לכל המשפחה, ולכן ההורים של בעלי החליטו להעניק לנו מתנה נדיבה הם הציעו לנו את הדירה שלהם.

כשהוזמנתי לחתונה של קולגה, עבדתי בהוצאה לאור הזו קצת יותר מארבעה חודשים. כבר מהימים הראשונים הפכתי לחברה טובה של נטע, הבחורה המזמינה. את בן זוגה לא הכרתי

בסרטון המצורף, גדי חמוד עם עיניים שובבות מתקרב בלי בושה אל קבוצה של אנשים שנהנים מארוחת צהריים בחוץ ומתחיל לנשנש עלים כאילו זה בופה בירושלים. התרגשות בשמיים!