Author: Alejandro García
החגיגה לשניים כאשר הייתי ילד קטן, זכיתי בביקור לחתונה של בנות דודתי בתל אביב. בתחילת האירוע הכל היה מרגש מוזיקה, ריקודים, שירים וקולות שמחה.
רונית כהן הסתכלה סביב השולחן הקטן במקלט הקטן שבמרפסת ביתה בתל אביב. אחרי שלושים וארבעה שנה של נישואין, החיים עם בעלה אדור לבנינחלה הפכו לשגרה חסרת טעם.
הספרייה העירונית בתל אביב תמיד הייתה שקטה, אפילו כשאחרים נכנסו. אביבי לא התלוננה על המבקרים, כי ברגע שהיא נכנסה אל האולם שבו עומדים מדפי הספרים הגבוהים
החודש הכסף נעלם כמו קיסם באבקה, פף וללא שאריות, אמר אורי, מתרפק על האח, ומקשר את נעליו. אביטל הנהנה, ממשיכה לנגב אבק ממראה הכניסה. האח שם תקליט מוכר במנגן.
אורלי: “היי הילה, את בטוחה? מה במחשבה כזאת לא נחליט תוך שבוע.” הילה: “חשבתי על זה הרבה.” אורלי הזזה את הספל. “
רבקה כהן, את מתכננת לשמור על הילדים? נוכל לסמוך עלייך? אורית מביטה בבת החורן בעיניים מתחננות. רבקה מחייכת אל אלון בן שבע ודניאל בן חמש, שכבר קפצו עם נעליים במדרכה.
היי, אני חייבת לשתף אותך בסיפור של נוגה, האחות הקטנה של המשפחה שלנו. הכל התחיל כשמיכאל, הבעל של מרים, נחה על המדרגות של הדירה הקטנה ברמת גן וצעק: אתה ממש בלהלאגן!
יום הולדת שמח, אבא! הגעתי לשבעים, אחרי שהגידול של שלושה ילדים היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. האישה שלי הלכה לעולמה לפני שלושים שנה, ומאז לא חזרתי לשידוך
אמא, תארי לך אם אסיים באוניברסיטת תל אביב! שם יש חוג לשפות, קראתי בפורומים בוגרים עובדים באו״ם, אפילו בשגרירויות רבקה הפילה את סכין החיתוך מהקופסה, והביטה
החדר היה חסר אוויר, אלינור צעדה אל החלון. מרגיש היה שהקיץ כבר נרדם, רק רוח קלה נענפה באוויר. בטח זה לי, לחשבה בקול רועד. קוצר נשימה נקרע בחזה, הרגשה מוכרת