Author: Alejandro García
“זה לא הילד שלי, זה נראה בדיוק כמו החבר שלך, אבל ממש לא כמו שלי!” צעק דוד. “עשינו כבר בדיקת DNA, זה אמור להספיק!”
Life Lessons
אני לא אשאר יותר לגור איתכם! הכול אצלכם לא בסדר! ענת נעמדה מול אמא שלי בעיניים כועסות ונפגעות. טוב, כשהייתי ילדה: אל תלכי לשם, אל תעשי ככה, בסדר, אבל עכשיו
דמיינו את הסצנה: הבן או הבת שלכם, נערים צעירים, יצאו לבלות בתל אביב עם החברים. כהורים הדואגים להם, אתם מתקשרים לוודא שהם בסדר. בקול קצת מתוח, אבל נחוש
ההורים של בן זוגי הם די מוזרים בעיניי. אני יכולה להתגאות בפני אחרים שהם מעולם לא ניסו להתערב בעניינים של המשפחה שלנו ושכיבדו אותי כאילו הייתי בן משפחתם
תקשיבי, אני פשוט לא מצליחה להגיע לבית של ההורים של בעל שלי, כל פעם שאני באה לשם זה עושה לי בחילה. באמת, יש להם כמה הרגלים שפשוט אי אפשר לעכל, וזה לא משנה
רחלי גדלה במשפחה עשירה. אביה תמיד קנה לה כל מה שביקשה. למרות זאת, הוא כמעט ולא הקדיש לה תשומת לב. היה לו עסק מצליח שדרש ממנו שעות רבות של עבודה, ואם היה
Life Lessons
יומן, יום שלישי, תל אביב. הערב היה רגיל, אפילו שגרתי. אחרי שסיימנו ארוחת ערב צלחות עם שקשוקה ופיתות חמות עוד עמדו על השולחן ראיתי את הטלפון של עמית, בעלי
היא החליטה בלב שלם שלא להראות שום רגש, בטח לא מול בעלה לשעבר, שציפה ממנה להישאר קרירה בכל רגע נתון כמו מזגן באמצע אוגוסט בחולון. כל מה שהיא רצתה היה שקט
בהתחלה בכלל לא הבנתי למה הבת שלי כל כך ממהרת להתחתן עם החבר שלה, שהיא מכירה באמת רק חודש. אפילו חשבתי שאולי היא בהריון. מה כבר עוד סיבה יכולה להיות?
אבי אסר עליי להרים את בתי על הידיים, מחשש שאני מפנקת מדי את נכדתו. לאחרונה בתי החלה לזחול, וכל פעם שיצאתי מהחדר, היא הייתה עוקבת אחרי בעיניה ומושיטה אליי