Author: Alejandro García

פעם, כשעוד הייתי צעיר, בכל מקום שסביבי נדמה היה שלכל אחד יש אישה משכמה ומעלה, ורק אני נפלתי עם טיפשה. היא התרברבה באוזני כל מכרינו, התגאתה שבזכות הצ’

השעה שמונה בבוקר, וכל המשפחה של גבריאל התאספה כעת אצל נוטריון בתל אביב, דרוכים מהאפשרות שקרוב העשיר השאיר להם ירושה רצינית. הנוטריון מאחר, והמתח גובר בין הנוכחים.

בעלי ואני נשואים עוד מעט שבע שנים, לפני הנישואין כבר הכרנו הרבה זמן. שנינו עבדנו קשה לאורך כל השנים, חסכנו כל שקל בשקל, וביחד הצלחנו לבנות לעצמנו בית פרטי

עוד מילדות היה לי ראייה חלשה, ולכן תמיד הרכבתי משקפיים. ככל שהתבגרתי, עברתי לעדשות מגע, אך היו מקרים שיצאתי לטיול עם הכלב שלי בלי שום תיקון ראייה, או קפצתי

תקשיב, יש סוגי אנשים שפשוט אי אפשר להתחבר אליהם, אתה בטח מכיר את הדמויות האלו שכולם קוראים להן “טוקסיות”. מעטים סובלים אנשים כאלה.

אני תמיד משתדלת לגדל את הבן שלי כך, שבראש ובראשונה יכבד נשים סבתא, אמא, אשתו, בתו… בעיניי, זו התכונה הכי חשובה שיכולה להיות לגבר: כבוד לנשים.

כשהייתי פועל רגיל כמו כולם עובד עבודה פשוטה בשביל משכורת זעומה, משום מה כל המשפחה שלי העריצה אותי. הזמינו אותי לכל חג ומסיבה, עזרו לי כשנזקקתי, בירכו

אני ודינה כמעט שלא מדברות, למרות ששתינו גרות באותה עיר. שמעתי מחברים משותפים שהיא עוברת תקופה לא פשוטה, והחלטתי לקפוץ אליה ולהיות לה לעזר.