Author: Alejandro García
קיבלה מאשתו מזוודה מגולמת של בגדים אל תאמר שטויות! ואז בת ראשון, אפרת, פתאום חשבה על מצלמת וידאו. לא רק חשבה, היא התקינה בכל פינה בבית. למרות זאת, לא סיפרה
אמרתי לחברי, שלמה, שאנחנו שוכרים דירה, כשבפועל היא שלי. גדלתי במשפחה של אם וסבתא בלבד. לא היה לי חינוך גברי אבא חתר אלינו כשהייתי קטנה ולא חזר לעולם.
היי, אני חייבת לספר לך מה קורה לי עם הכלה, כי זה באמת מציק לי. הבן שלי, יואב, בן 27, נישא לפני חצי שנה. אשתו, אורלי, סיימה זה עתה תואר ברפואה.
תודה על החוויה שזכיתי לה בנישואיי עם בנך. מחזירה אותך איתו. חמות יקרה, צער לי שלא הצלחתי לקרוא לך “אמא”, כפי שרציתי ברגע הראשון שנפגשנו, כשאלון נישא לי.
הקרובים הופיעו רק אחרי שבניתי בית על חוף הים. נולדתי בכפר קטן בגליל, בערים שמרכיבים את מרחב הפינה הדרומית של הארץ. היום אני בן עשרים ושתיים.
זה איך מקפידים על הקשישים! אחי חזר מארה”ב. אחי הבכור היה לאחרונה בביקור. הוא גר עם אשתו בארה”ב כבר יותר מעשר שנים וממעט מאוד מגיע לבקר את ההורים.
בוקר, כשעדיין נראו כמה חלונות מוארים בבתי השכנים, כבר ישבתי לשולחן בדירה הקטנה שלי ובלטתי אל המסך. על המסך רצה מודל תלתמימדי של חדר, במרכזו כתוב בחצי שקיפות
היום ההוא הפך את חיי upsidedown. נסעתי עם החבורה לחופשה כשפגע משהו בגלגל והאלמנט גרם לי לעצור בפתאומיות. חיכינו לראות מה קרה והייתי חסר מילים.
סב? תראה! צעקתי, כשאורית הדביקה אפה אל החלון. כלב! מתחת למזד, רצה כלב רחוב שחור, עירום, עם שרוולים קבועים. אותה חיה שוב, גרגרתי, מצמד מגפיים.
הוא תמיד הרגיש שהחיים שלו נעים בדרך משנית, כאילו רכבת הראשית כבר עברה מעברו. בוקר, אוטובוס שלאגד, מחסן חומרים לבנייה בקצה העיר הקטנה, גלילות חמות של בידוד