Author: Alejandro García
אני לא יודעת, מה לעשות. הבן שלי תמיד בצד של האישה אפילו כשהיא בטעות כבר לא מבינה לאן אלך בחול של דמעות בקול, מספרת ליּלונה אלישע בת שישים.
25/12/2025 היום מתעוררת בבוקר והחלטתי להדליק את הטלפון בעוצמה המקסימלית למקרה הצורך. בחלקה העמוק של הלב ידעתי שהוא לא יכתוב לי בחזרה. התחושה הייתה כמו
במסע עסקים, האבא אבי חוזר הביתה במחשבות נוגעות ובלב מרוחק. «האם לא נפל עליך אהבה?», מתבדחת מרים בזמן הארוחת ערב, כשאבי מוסיף מלח פעמיים.
אני עוזב אותך! אז אם זה ככה, לך! לא תכפה אותי על אהבה! זה עוד לא הכול! אנחנו עם ליבי נלקח את הבנות לביתנו! קרא יובל בקול רועם. לבנות צריך אבא ואמא!
האם תחשבי שאמשיך לרדוף אחרייך? אומרת יובל, נושאת ביד קטנה של שקיות. יש לי כאלה כמוך על פתח האף. אז קני את השביל שלך, ותעזבי אותי. למי את בכלל חשובה?
חשבתי שהחיים הנשואים שלי מתנהלים חלק, עד שהחברה שלי, מיכל, קראה לי לשאלת פקיעה. התחתנתי עם איתן כשהייתי רק בת 17, אחרי ארבע שנות היכרות רצינית.
אתה שוב איתה, רונית, עם דמעות בעיניים, מביטה באיש שלה. דני מתקשה לדבר, מפיל את הידית של הצפלון. השעון! היא מציינת את השעון על פרק ידו.
רוצה שאני אסביר לך איך נושא את המזוודה שלך עכשיו? שאלה לי רות, כשזה היה בטחורה. קחי! עניתי כולי. מה זה אומר? נבהלה יעל, שהייתה מוכנה למרוץ ארוך, כאילו
יומן, 10 במרץ היום שכחתי דברים שפעם היו לי קלים כמו קפה של בוקר. הראשון שהיה בעיניי לא זכרתי האם הבן שלי, מאקס, מעדיף יוגורט עם תות או עם אפרסק.
החמות של אורי נחלצה אל דלת הדירה שלי בלי נבואה, ואני נזזתי את מגררה של חפציה לתוך המסדרון. של מי הם נעלי העור המופלות עם הדפסת נמר? לא קיבלתי שום פניה