Author: Alejandro García
הבוקר, לפני שהשעון הצפצף בטלפון האישי הישן, קם שמעון פטרוז, עדיין לפני שהמסך האדום הציג את השעה. הוא נעמיד את השעון למצב שבע, לא מתוך צורך אלא מתוך רוטינה
תחשוב לפני שאתה מדבר! זה בעצם אחיך! וכך קיבל אורן מכה קלה מהחםשלו. הכאב היה קטן, אבל המילים כואבות. אמו, נעמה, נענעה בראש באכזבה: גם אתה היית קטן ופשוט
– כן, קח אותו כבר סופסוף! למה כל הטקסים האלה? קראה מִירִית בקול מרוגז. – שכחתי לשאול מה בדיוק צריך לעשות! חזר ניר באותו הטון. –
– כן, קח אותו כבר סופסוף! למה כל הטקסים האלה? קראה מִירִית בקול מרוגז. – שכחתי לשאול מה בדיוק צריך לעשות! חזר ניר באותו הטון. –
בפעם השנייה שהייתי בהריון, נשמע צלצול של פעמון הבית. בחזית הדלת עמדה בחורה עם תינוק. לא יכולתי לעצמי לחשוב שמצב כזה יקרה לי. נחשף לי שאני לא ידעה מי באמת
האם תמיד הייתה לי הרגשה שמירה על הצד של האמא? רות, אימי, תמיד לקחה את דן, בעלה השני, לצד הימין שלה. יום אחד, אחרי שהכאב הצטבר עד שהפך לחומה בלתי נבנית
זה חובתך לשלם לי, כי אבא שלי כבר עשה זאת. לי יש כל זכות לכך! אורלי החליטה לרכוש גרבייםהיא באמת חייבת אותן. האם תשמש את כספי אבא, שנועד לי, כדי לממן את כל ההוצאות?
האישה יושבת על המושב האחורי ומבינה שהבן שלה לא יוכל להיכנס לתוכו. אנחנו, רחל ויוסי, עם שני הילדים שלנו, יצאנו לחופשה באיטליה. יום אחד קרתה לנו סיטואציה לא נעימה.
יום שלישי, 12 באפריל 2025 היום חזרתי במחשבות למקרה שקרה לפני כמה חודשים, ואני מרגיש צורך לכתוב על כך כדי להבין את השפעתו. הכירתי את אורי במכולת שליד ביתו
דודתי השאירה לי את הבית בירושלים, אך הוריי לא קיבלו זאת. הם דרשו למכור את הבית, לתת לי את חלקי, ולהחזיר להם את הכסף. כולם הסכימו שמזכותי על הנכס איננה קיימת.