Author: Lewis Simmons
הכול התחיל ביום רביעי בערב, כשאבא שלי שלח הודעה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: ביום ראשון כולם באים, בלי תירוצים. זה דחוף. משהו חשוב. חובה נוכחות מלאה.
שמונת השנים האלו שטיפלתי בנכדיי, כל בוקר, כל ערב, מבלי לקבל אפילו שקל אחד… ואתמול הם אמרו לי פתאום שהם מעדיפים את “הסבתא השנייה”
גבר עם נגרר זוכר אני היטב את אותו ערב סגרירי של נובמבר, כאילו זה קרה אתמול. הגשם והברד דפקו בחלון כמו חיילים עקשנים, והרוח שרקה בארובה כמו תן רעב.
4 באוגוסט היום, כשאני כותבת, אני עדיין חשה את הלב כואב מעט, למרות שכבר עברו כמה ימים. יש משהו שאני לא מצליחה לשחרר, והמחשבות פשוט לא נותנות לי מנוחה.
אהבה שאינה נגמרת אני, עמית, פעם התחתנתי מתוך הסכמה ואהבה מרקיעת שחקים. אבל עם השנים, האהבה, שהתחילה כטיפה, אחר כך כנחל קטן, החלה לנזול מהמשפחה שלי וממני.
שמי יערה. אני מהנדסת תוכנה, עם שני תארי מוסמך, ומובילה צוות בינלאומי שעובד על פרויקטים לחברות באמריקה. אבל עבור המשפחה של בעלי, עמית, תמיד הייתי “
היינו כל כך קרובים כשנישאנו. עשינו הכול ביחד. היינו ישנים מחובקים, צופים בטלוויזיה במיטה, יוצאים לטיולים בשבת, מתגלגלים מצחוק מכל שטות. הקרבה הייתה חלק
יש לי בת בת חמש, וכמו אצל כל הילדים, כבר יש לה ערימה של בגדים קטנים עליה. כמעט שמלות חדשות, מעילים, נעליים, בגדים שלבשה פעמייםשלוש, כי ילדים גדלים כל כך מהר.
אני מתבייש לקחת אותך לאירוע אמר דניאל, אפילו לא הרים את העיניים מהטלפון. יהיו שם אנשים. אנשים נורמליים. נעמה עמדה ליד המקרר, מחזיקה שקית חלב.
למה באת? אמא החזיקה את הדלת, כמעט לא פתוחה. איך אסתכל עכשיו לאנשים בעיניים? את כבר לא הבת שלי. רק עכשיו הפסיקו לדבר, חצי שנה לא יכולנו להיכנס עם אבא אפילו למכולת.









