אני בן ארבעים ושישה, נשוי משמונהעשרה שנת נישואין. אישתי תמר, בת ארבעים ואחד, ויש לנו שני ילדים בן, אורן, בן חמשעשרה, ובת, אלינור, בת שתיםעשרה. החיים הם השגרה הרגילה: עבודה, בית, ילדים, ולעתים נדירים בוקר סרטים בקולנוע.
שלושה חודשים לפני כן תמר התחילה להקפיץ אותי ברצינות:
יוסף, תן לי לבוא לחופשה ברצינות. אני נמאסת. של שמונה עשר שנים של ילדים, עבודה, בישול אני רוצה ים. שבוע בחוף עם קיטל. רק חוף וים, בלי מועדונים, בלי גברים. קיטל היא חברה שלי, גם נשואה ויש לה שני ילדים. אישה רגילה, חשבתי.
היא משכה אותי במשך כחודש. כל ערב הייתה אומרת:
בבקשה, יוסף, אני ממש יישנה.
בסופו של דבר נכנתי:
טוב, אבל רק חוף, בלי בר, בלי מועדונים.
היא חיבקה והייתה מאושרת:
תודה, אהובי! אלך לשבוע ואחזור מהר. קניתי לה חבילת נופש ביוון. היא עפה.
כאשר חזרתי הביתה, לפני שבוע ישבתי עם הילדים, הכנתי, ניקיתי, הובלתי אותם לשיעורים. הייתי עייף, אבל מצליח.
תמר חזרה בערב ראשון של השבוע. היא נפתחה הדלת ונראתה אחרת. עור חמים, זוהר, עיניים נוצצות. חייכה, חיבקה את הילדים ונשקה אותי.
איך היה? שאלתי. פנטסטי! לא מרגע שהייתי כאן. תודה שהשחררת אותי! בערב היא הייתה חמודה במיוחד, מצחיקה, צוחקת. חשבתי שהיא רק נחתה, התגעגעה, מרגישה טוב.
אבל אחרי יומיים שמתי לב לשינוי. קיטל, שבדרך כלל הייתה מגיעה לביקורים סדירים בכל סוף שבוע, פתאום נעלמה. לפני כן היא הייתה מגיעה לשתות תה ולשוחח. עכשיו שקט.
שאלתי את תמר:
למה קיטל לא באה? היא הייתה קרובה לכם.
תמר שדרה את כתפיה:
אין לי מושג, אולי עסוקה, אולי כועסת על משהו. לא רציתי לנדק את זה, חשבתי שזה עניין של נשים.
היום השלישי אחרי חזרתה קיבלתי הודעה מקיטל. אף פעם לא דיברתי איתה ישירות, אז הופתעתי.
הודעה פתחה כך:
«יוסף, סליחה על ההפרעה, אבל אתה צריך לדעת מה קרה באמת בזמן שהאישה שלך הייתה חופשת. ניסיתי לעצור אותה, היא לא הקשיבה. אני לא רוצה להיות אשמת השקר». מצורפות חמש עשרה תמונות.
התחלתי לגלול. בתמונה הראשונה תמר על חוף עם גבר לא מוכר, מחבקים. בתמונה השנייה הם בבר, הוא מנשק אותה בצוואר. בתמונה השלישית היא צוחקת והוא מחזיק אותה במותן. בתמונה הרביעית רוקדים במועדון.
בכל תמונה שהייתה אחרת, הרגשתי שהחבל חודר עמוק יותר. בתמונה העשירית הם מתנשקים. בתמונה השניםעשר הם עומדים מול המלון, יד ביד.
הידיים רעדו, הטלפון כמעט נשמט. נשבתי במטבח, מביט במסך, לא מאמין, לא רוצה להאמין.
אבל זו היא, האישה שלי, עם שהייתי איתה שמונהעשרה שנה.
קראתי לה, היא הייתה בחדר השינה צופה בסדרה. התיישבתי לצידה:
תמר, מי הוא הגבר הזה בתמונות?
היא קפאה, נראתה חיוורת:
איזה גבר? איזו תמונה?
הצגתי לה את הטלפון. היא הסתכלה, קפאה, פניה הלבנו.
זה קיטל שלחה לך? כן. מי הוא? היא בכתה:
יוסף, זה לא מה שאתה חושב! זה רק מכר, השתגענו, אני תמר, חמש עשרה תמונות: חוף, בר, מועדון. זה לא מוכר. היא סגרה פניה במוּדים:
סלח לי. אני לא יודעת מה השתולל בי. השתגענו, נרגעתי זה היה רק פעם אחת!
רק פעם אחת? חייכתי במרירות. בתמונה אחת יום, בתמונה אחרת ערב, בתמונה שלישית לילה. זה לא פעם אחת. היא נשתקה, ואז לוחשת:
הייתי שטותנית, סליחה. לא רציתי לשקר אותך.
היא בכתה חזק יותר. קמתי, יצאתי מהחדר.
קיבלתי החלטה שלא חזרתי עליה. באותו לילה לא ישנתי, שכבתי והסתכלתי על התקרה, חשבתי. שמונהעשרה שנה יחד, שני ילדים, חיים משותפים, והכל נחרב בשבוע אחד.
בבוקר הלכתי לעורך דין. תיארתי את המצב. הוא אמר:
תמונות אינן ראיות חדמשמעיות לבגידה בבית המשפט, אבל אם הצידה לא מתנגדת לגירושין נוכל להגיש בקשה מיידית.
חזרתי הביתה והסברתי לתמר:
תמר, אנחנו מתפרדים.
היא מביטה בי באימה:
יוסף, נוכל לחשוב על זה? נדבר? אני אתקן!
אין מה לדבר. האמנתי בך, שחררתי אותך למנוחה, ואת בגדת. הילדים?
הילדים יהיו איתך. את תוכל לראות אותם, אבל לא נחיה יחד יותר.
היא בכתה:
יוסף, אל תעשה את זה מיד!
החלטתי, זה כבר סגור. אחרי חודש הגשנו משטרת גירושין, הילדים נשארו איתי. תמר עברה לדירת הוריה, ראתה אותם רק בסופי שבוע.
מה למדתי? שלוש חודשים חלפו, הילדים התארגנו לשגרה החדשה. בתחילה היה קשה, עכשיו זה נורמלי.
תמר נזכרה, שלחה הודעות, התקשרה, ביקשה סליחה, טענה שזוהי הייתה טעות ושקיבלה חרטה. לא השבתי אפילו פעמיים.
הבנתי שהאמון אפשר לאבד בלילה אחד, ולא ניתן לשחזרו.
בזמן האחרון ראיתי את קיטל ברחוב. היא נזלה, חייכה בהתלבטות:
קיטל, תודה שדיברת את האמת.
היא נשמה עמוק:
חשבתי הרבה אם לומר או שלא לומר, אבל הרגשתי שאתה צריך לדעת. סליחה על מה שקרה.
אל תתבייש, עשית נכון. נפרדנו.
היום אני גר לבד עם הילדים, עובד, מבשל, מנקה. עייף, אבל לא מצטער.
כי עדיף להיות לבד ולדעת את האמת, מאשר לחיות בנישואין עם בוגדיה.
האם נכון שהגבר שהגיש תביעת גירושין מיד אחרי קבלת התמונות, או שהיה צריך לנסות לסלוח ולשמר את המשפחה בשביל הילדים? האם החברה ששלחה את התמונות היא בוגדת או אדם ישר? ומה אם האישה בגדת רק פעם אחת בחופשה האם זה אומר שהיא בגדת בעבר או שזו הייתה טעות חדפעמית?
