– ולמי את דרושה? קלאבה חסרת שיניים, חסרת פוריות, חסרת ילדיםВін, сподіваючись розкрити її таємницю, вирушив у далеку подорож, шукаючи магічний кристал, який міг повернути їй зуби, плодовитість і дитину.

Life Lessons

למי את בכלל צריכה? צעקת יובל, ואז קירקתי והלכתי.
היא ברחה אל החלון הקטן, עומדת לצפות באדם שעזב אותה אחרי חצי עשור של חיי נישואין, כאילו היה לנו נשמה אחת. לפני שעזב הוא רק חייך לה, כי היה לו נוח.

בבית של אורית, שכירות במרכז תלאביב, היא תמיד מבשלת בדיוק, והאישה המארחת מושלמת, מוכנה לעשות הכל בשבילו.

אורית חשבה שאולי אם תפתח את החלון ותצעק אליו, אולי הוא לא יעזוב. אפילו הייתה מוכנה להסתכן ולומר: “תייהן איתי, אפילו אם תבוא כמה ימים ברצף ותהיה איתו פה ובבית אחר…”

זה היה עדיף מלהיות לבדה בגיל ארבעים וחמש, נזכרת ונשארת לבד. ולכן פתחה את החלון. מבטה נפל במקרה על תמונת אביה במדים, עם ראשו מורם, מבט גאה למצלמה.

אורית פתאום נזכרה והרגישה בושה על החולשה שלה. היא מביטה שוב בחזית, רואה את בעלה האלגנטי במעיל יוקרתי, נכנס למכונית יפה עם מזוודה.

היא הולכת למטבח, הדרך עוברת דרך המסדרון, שם עומד ארון גבוה שהורשתה לה סבתה. הוא משקף אישה שפלשת, שיער אפור ועיניים מרוטדות.

אורית יודעת שהיא לא מישהי יפה, והבריאות כבר לא במיטבה השיניים מתקלפות, ואין לה כסף לשיניים חדשות, כי בעלה צריך רכב חדש והוא חייב להופיע בעבודה בבגדים יוקרתיים.

מה זה בובה! מתלוננת הוועדה שלה, ליאור, שהיא גם חברה למקצוע. יובל לבוש כמו שחקן, ואת רק במעיל חורף משומש, חצאית נדירה, חולצות ישנות, נעליים שחוקות במקום מגפיים, ומעיל עם צווארון שלא אפילו סבתך תלבש. התפריט שלך הוא כמו במסעדה סטייק, קציצות, פנקייקים ממולאים, בשר. והוא הולך לשבור אותך? לא אפשרי ללכת אחרי גבר כזה, חברה!

אורית שומעת, אבל עושה מה שהיא חושבת שנכון. פתאום בעלה מודיע שהוא יעבוד עם בחורה בת 27 ועם ארבעה ילדים.

היא צעירה, נאנחה אורית.

בינתיים, ליאור, שהפכה לחברה קרובה, חודרת לרשתות החברתיות, שואלת שכנים ומה שמגלה:

אין לה שום היסטוריה של עבודה! כל הילדים מאבירים שונים! באותה הריון היא לא ראתה שום שינוי! המשפחה שלה לא מכבדת… רק גברים מתלהבים ממנה בגלל ההתנהגות הקלה שלה, אבל זה לא בונה משפחה. תזכרי, יובל הופתע ממך. תמשיכי להיות חזקה!

אורית נזכרת שהורשתה מדוד לבסוף דירה מרווחת במרכז העיר, שהתקבלה מההורים. אביה, כאילו מרגיש את כל המשפחה, ארגן את המצב כך שיובל לעולם לא יוכל להיכנס לחדרים שלה. היא מחליטה לשכור חדר אחד כדי לקבל תמיכה כלכלית.

בבניין יש כמה פרויקטים של בנייה, והגיעה אינטגרטור, בחור נעים עם זקן, בשם אלי לוי. הוא מביט באורית ומתקרב:

תני לי לשלם מראש! לכי לתקן את השיניים, את ראויה למראה יפה!

אורית מתפלאת, לא הייתה נחשבת יפה, אבל רצון לתקן את השיניים היה חזק. אלי נותן לה עוד כסף, אומר לה להחזיר כשירצה. אחרי זה בא אחיו של אלי, קירן, שכולו באופנת קוורק עם חולצה כתומה, מכנסיים סגולים ותספורת מדהימה. הוא מציג את עצמו כסגנונאי.

קירן מציע לאורית שינוי תדמית. הוא מסדר לה את השיער בצבע זוהר, מאפרת שמדגישה את תווי פניה, מתקן את השיניים. פתאום היא הולכת לעבודה ברגל, מרוויחה משקל מיותר, מתחילה לרוץ בפארק כל בוקר.

היא הפכה לאישה חביבה, מחייכת, עם פקעות על הלחיים, כמו פרפר שקם מתפוח קטן.

יום אחד, מצלצל הפעמון, והדלת נפתחת. קריאתו יוצאת מהקול:

אורית, יש מישהו בשבילך!

בפתח עומד יובל, הוא כמעט לא מזוהה הוא נראה חיוור, חיוור, מבולבל, ללא רמת ברק שהייתה לו לפני. לצידו מזוודות.

למה אתה כאן? שואלת אורית.

היא זוכרת איך ניסתה להתקשר אליו בתחילה, והוא לא רצה לשמוע, אפילו חסם אותה במערכת.

עכשיו הוא עומד מול השער, יובל אומר:

כמה התפתחת!

אורית לא מתרשמת מהמחמאות היא זוכרת את הלילות ללא שינה, הרצון לסגור חשבונות בחיים, דמעות אינסופיות ופאניקה.

יא אורית, כמה שנים עברו? כסף כותש אותי, הילדים נראו טובים בתחילה, אחרי כן הם משוגעים וקוראים כל הזמן, לא רוצים לגדול, יושב בטלפון, אף פעם לא מבשלים. הם קונים קנדים, מבשלים אטריות! תארי לעצמך, אטריות! החולצות נשטפו ובנו ריח רע. אני לא קניתי דבר לעצמי, כל מה שיש לי הוא בשבילם, מרגיש כמו בטירוף.

אבל לי, אורית, תמיד אהבתי אותך, זוכר אותך. בואו נתחיל מחדש, טוב? מבקש יובל.

אבל באוזניה של אורית רק נשמע:

למי את בכלל צריכה?

אורית מביטה שוב ביובל, והדלת נפתחת. עומד אלי לוי, מבטא דאגה:

אורית! צריך עזרה? אתה, של גבר?

יובל מתרומם וצועק:

מי אתם בכלל?

זה הבעל שלי, אלי. אל תבואו עוד! והיא סוגרת את הדלת לפני יובל, שהפתעתו גורמת לו להיפתח פה.

היא מתנצלת לפני השכן. הוא נאנח וקרא:

אולי הגיע זמן ההסברים! אני אוהב אותך, אורית! איך אפשר לזרוק אישה כה מדהימה? תוציאי אותי? באמת.

הוא קיבל נכות. ואורית יוצאת. אחרי שני חודשים, הוא מקיף אותה בפרחים, קונים בית קיץ.

היא לא רואה איך החלק מהשכנים מתבוננים בה מאחורי הפינה, יובל, שעכשיו מתלונן באכזריות על עצמו, כאילו הוא נפל במלכודות של חיי האמת.

אורית ואלי הולכים יד ביד ברחוב, משוגעים מאהבה, והיא מצפה לילד.

תודה על ההקשבה, אם אהבתם את הסיפור, תתנו לייק ותכתבו תגובה!

Rate article
Add a comment

15 + 15 =