הבגידות הראשונות של יעקב: השיעור שזכור לו לכל החיים
יעקב מאז שהסף של הקטן במזדק מתחתיו תמיד הרגיש חוסר ביטחון בגלל גובהו הנמוך. בגני הילדים הוא היה הקטן ביותר אפילו הבנות נראו גבוהות ממנו. לא היה לו חברים, הוא שיחק לבדו, וכאשר הילדים האחרים לקחו ממנו צעצועים, הוא נחליט לשתוק ולהסבול בלי להתלונן על ההורים.
בבית הספר המצב לא השתנה. קוראים לו קטנטן, ממשיכים לצחוק עליו, והוא רק מחזק את האגרופים. כשהלעג הפך לבלתי נסבל, הוא ביקש מההורים להרשם לחוג ספורט.
אחרי כמה שנים הוא היה בלתי נראה. גדל, התחזק, הגוף שלו הפך לשרירי ומורם. כבר בכיתת ט’ נערות החלו להסתכל עליו בחיבה, אך יעקב נזכר בכל הפגיעות מהילדות ולא רצה לאפשר לאף אחת להתקרב.
הרומן הראשון והאכזבה הראשונה
כשהוא נרשם לאוניברסיטת תלאביב, חייו השתנו. הוא הפך לבטוח יותר בעצמו, מצא יחסים קלים עם סביבתו, והנערות החלו להפגין עניין בו.
כך הכיר את מיה, סטודנטית שגרה בדירה שכורה. בתחילה הוא רק ליווה אותה עד המדרגות, אך יום אחד היא הזמינה אותו לביתה. כך החלה הקשר הקרוב שלהם.
אף על פי זאת, האושר האמיתי לא הגיע. ביום אחד, בעקבות הלב, יעקב הציע:
בוא נינשא.
מיה צחקה:
יעקב, יש לך חיי שלם לפניך! אתה נאה, ספורטיבי, ובטוח שיהיו לך עוד הרבה נערות. אפשר לצאת עם מי שרצוי, ואז לבחור את הטובה ביותר.
קולו של יעקב הלך וקפא.
ברצינות? הוא חייך בקור.
כמובן! היא השילה כתף. יש לי גבר. הוא הכי יפה והכי עשיר בשכונה שלנו, שולח לי כסף כדי שלא אצטרך לגור במתגה. אנחנו נפגשים רק בחגים, איתך אני מעבירה לילות.
המילים שלה גרו לו ללב.
אז אני רק אופציה זמנית? שאל בקול מריר.
יעקב, אני באמת אוהבת אותך! אבל אתה מבין
יעקב קם והחל לארוז את החפצים שלו.
נעלבת? חייכה מיה, משגיחה עליו במבט מרומז. טוב שהבנת את האמת עכשיו. אל תסמוך מיד על בחורות. תכיר אותן יותר לפני שתפתח את הלב.
יעקב הלך תחושה של ניצול.
החום הביתית במקום האשליות השבורות
כאשר חזר הביתה, שם את המזוודה בפתח הדלת.
בני, מה קרה? דאגה אמו. לא תהיה חתונה?
מאכזב, השיב בקצרה, משקף טבעת מהכיס. קח, תצטרכי אותה יותר ממני.
אמו הביטה בעצב.
טבעת יפה, אני אשתמש בה לעצמי, נשפה. לך למטבח, אפיתי לך את העוגיות האהובות והכנתי תה נענע. נשב, נדבר.
יעקב הרגיש את החום והדאגה שהיו חסרים בימים האחרונים.
פגימה נוספת בגאווה העצמית
באוניברסיטה הוא הימנע ממיה, אך היא המשיכה להתנהג כאילו דבר לא קרה. אחרי השיעורים היא יצאה יד ביד עם יאיר, לוחשת איתו, ואז נעלמה לכיוון לא ידוע.
יעקב הבין שהמילים שלה היו רק תירוץ. הוא היה לה בידור זמני, החלפה עד לאפשרות הבאה הנוחה. המחשבה הזו השאירה גיבוי מריר בלבו.
ומספר ימים אחר כך, מבחן נוסף.
יעקב, בוא לחגוג איתי יום הולדת! פנתה אליו תמר, אחת הסטודנטיות היפות בקבוצה.
האם זו הייתה הזדמנות למשהו אמיתי או מלכודת נוספת?
