אף אחד לא ציפה שדבר כזה ישתבש

אף אחד לא ציפה שמשהו ישתבש.
זה היה עוד מופע רודיאו.
עוד ערב רוגע.
עד שפתאום ילד עבר את הגדר.
בהתחלה הכל נראה כמו טעות.
אבל אזמשהו השתנה.
הוא צעד הישר למרכז הזירה.
לבדו.
“היי! מה הילד הזה עושה?!”
בהלה התפשטה בין כולם.
החזיק מעט, נפל, התרומם
והמשיך קדימה בלי להביט לאחור.
כי כבר אז, השור הביט בו.
דומם. מרוכז.
האויר בזירה השתנה.
הילד התקרב עוד.
קרוב מדי.
“תוציאו אותו משם!”
אבל אף אחד לא הספיק להגיב.
כי זה לא הרגיש מסוכן
היה בזה משהו אחר, מוזר יותר.
“בבקשה… תסתכל עליי,” הילד לחש.
השור התחיל לזוז.
לאט.
כל פסיעה כבדה מקודמתה.
הילד לא התכווץ.
הוא הושיט יד לכיס.
והוציא משם מטפחת דהויה.
“אבא שלי אמר שתזהה את זה…”
דממה ירדה.
המבוגרים קלטו מיד.
“הוא אהב אותך יותר מהכל.”
השור נעצר.
ממש לפניו.
קול מאחור קרא
“ילד, זוז עכשיו.”
אבל הילד עמד במקום.
“אם אתה זוכר אותו…”
הוא בלע רוק.
“…אל תעזוב גם אותי.”
ואז
השור התקדם עוד פסיעה…