הנהג שהסכים להסיע אותי הביתה התגלה כמאוד פוזל; הוריד אותי בטעות ליד בית הילדים, עוף מוזר של ממש.

חיים, שלקח על עצמו להחזיר אותי לבית הוריי לפני שנים רבות, הסתבר כשליח מגושם במיוחד. השאיר אותי במקרה מחוץ לבית הילדים, כמו עוף שנמרטו לו הנוצות. עוד מההתחלה הסתבך לי הכול.
רק לקראת גיל ארבעים, איכשהו הצלחתי להתרומם מהבור שאליו הדחף אותי אותו שליח תמהוני עם המקור. בית בניתי, אישה הכנסתי לחופה, רכב קניתי אמנם משומש. נותר רק לנטוע עץ ולגדל דור.
אחד נגדל, אמרתי לבת-זוגתי, מרים. על שניים אפילו לא חלמנו.
בבוקר אחד גשום ומחליא, התעכבתי להכין קפה, משקיף מהחלון וחושב על נטיעה, גידול ודברים שלא מתכננים מראש. רוח סחפה את התחתונים המשפחתיים שלי, כאלה שהיו לי עוד קודם שהייתה לי בכלל משפחה איזה אירוניה היא זו.
דפיקה נשמעה על זגוגית המרפסת. שוב הילדים מלמטה מנסים לחנך יונים? באמת, היו צריכים להביא לכם שליח כמו של פעם לא חבורה של שודדי יונים.
עוד דפיקה. ואז עוד אחת. מי זה, קומה שלישית כאן.
הזזתי את הווילון. על המרפסת עמד אותו שליח תמהוני מהחלומות של ילדותי, הפעם עם מבטא עבה ונחוש.
לך מפה, עוף משוגע, צעקתי עליו בבהלה. הכריך שלי נפל בריצה לראשו למטה.
סלח לי, חיים, שלח הציפור את ראשו הארוך מבעד לדלת המרפסת הפתוחה קמעה, טעיתי, אני מודה, טעות שלי. קח מהכנף הימנית, היא יותר מלאה.
תלך מפה, ניסיתי לדחוף את הצוואר הקומי חזרה החוצה. אחזתי בו בשתי ידיי.
חייםלה, אל תשתולל, השתרר, חכה רגע, תשמע מה יש לי להגיד.
גם לדבר אתה יודע? לא התאפקתי, תכף אעשה ממך חמסה, חיה מוזרה.
באתי לבקש סליחה, גמגם.
איחרת, מדקלם.
פעמון הדלת צלצל בעוצמה. מרים הגיעה.
עוף, פסקתי, ודחפתי את הציפור חזרה למרפסת, ואם אני חוזר ואתה כאן, לא תאהב מה שיקרה.
בלי לחשוב סובבתי לעבר הדלת.
סלח לי, חייםלה, הצליח להכניס עוד מהחלון, באמת סלח לי, ניסיתי לתקן.
מרים נכנסה רטובה כולה וצוחקת משמחה. השיער נדבק ללחיים, העיניים הבריקו. אולי גם היא פגשה את השליח?
לפני שאמרתי מילה, הניחה את המטריה בצד, וזינקה לצווארי.
ארבעה! ארבעה! צעקה בכל הבית.
מה זה “ארבעה”? לא הבנתי לסוף דעתה.
יהיה לנו רביעייה! נשארה בהתלהבותה ארבעה קטנים מתרוצצים בבית!
ופתאום הכל התבהר לי השליח ותוצאת הבוקר. בריצה קפצתי אל המרפסת. אותו שליח מגושם בדיוק התרומם ברוח. ניסיתי לתפוס בזנבו.
לא הספקתי.
חכה, עוף שכמוך! צעקתי אחריו, חכה, מקור ארוך שכמוך!
תיקנתי! נשמע מלמעלה.
חזרתי פנימה. מרים עמדה מולי, בוכה מהתרגשות.