אמא, את כבר בת 65. הגיע הזמן ללכת לעורך דין ולעבור על הצוואה, העירו לי אחותי בזמן שביקרנו אצל אמא.
שבוע שעבר חגגנו לאמא שלי יומולדת 65. היא ממש לא רצתה לחגוג בענק, פשוט הזמינה אותנו לארוחת ערב שקטה אצלה בדירה בפתח תקווה. קניתי לה זר ורדים יפהפה, חלוק רחצה מחמם וסט נעלי בית הכול במבצע, כמובן, שלא נבזבז. וגם שמתי במעטפה 700 שקלים, שיהיה לה לסיבוב בשוק.
אבל הברוך אישתי והילדים לא הצליחו לבוא. הבן חטף איזה וירוס, הבת בתחרות שחייה, ואת רותי שלחו במפתיע לנסיעת עבודה בירושלים. הילדים, לפחות, ציירו לסבתא ציור ענקי, כולנו עומדים ומשתזפים ליד הבית שלה.
ואז הגיעה גם אחותי הקטנה, יערה.
תשמע, שכחתי לקנות משהו לאמא. תגיד שזה מאיתנו, בסדר? החלוק.
סבבה, רק לא ברור לי, שכחת שיש לאמא יום הולדת? ועוד כזה עגול.
נו דוד, מה אתה רוצה, נפל עליי בלגן בעבודה!
יערה תמיד קצת היתה תלותית. בגיל 19 ילדה מאיזה בחורף ששכח איך קוראים לה יום אחרי. הוא ברח לה, לא טרח לשלם דמי מזונות. הייתי עובד אז בבנייה, שולח כסף מדי פעם לקנות חיתולים, מטרנה, איזה בגדים לאחיינית.
אפילו סידרתי מקום לשירה בגן ילדים, ואפילו ג׳וב ליערה אצל חבר שמנהל מכולת. אבל יערה שרדה שם שלושה חודשים וברחה גם מזה.
מאז קופצת בין עבודות, עושה קצת ציפורניים, קצת גבות, בקיץ שעבר נסעה לעבוד בתל אביב והשאירה את הבת אצל אמא. אחרי שלושה חודשים חזרה עם 7,000 שקל, ובמקום להחזיר חובות קנתה לעצמה אייפון ולבת מחשב חדש. אני מרוויח את זה בחודש אבל עובד שעות כפולות.
אמא הייתה בעננים שבאנו, הכינה ערימה של קובה וסלטים. באו גם השכנה שלה מהקומה למעלה ודודה טלי.
אבל כמו בכל משפחה טובה החגיגה הפכה לדרמה משפחתית בדיוק כשהגשת הקפה והעוגה. יערה, איך לא, החליטה להעלות לדיון את הירושה.
אמא, על מי את רושמת את הדירה?
מה זה השאלה הזו, יערה? נחלוק אותה חצי-חצי.
חצי-חצי? לדוד כבר יש דירה ועסק משלו, אני משלמת שכירות! מה הוא צריך עוד דירה?
היא מדברת כאילו אמא עוד מעט ז”ל, באמת. לא אכפת לה שזה מול כל המשפחה.
יערה, עכשיו לא הזמן. די, תני לאמא לחגוג.
אז מתי כן? אמא, את כבר בת 65 תעשי טובה, אל תמרחי את זה. לכי מחר לעורך דין, תחתמי לי על המסירה.
דודה טלי כמעט נחנקה מהתה. הייתי חייב להוציא את יערה הצידה, לקחת אותה למטבח.
את השתגעת? מה את שמה לאמא שבעה על הראש בול ביום הולדת?
אל תתערב, אני סוחבת את הילדה לבד, אתם…
לבד? שכחת איך הבאתי לך כסף? ואמא עם שירה? חכי עוד רגע ואני שם אותך על המקום!
יערה נעלבה ועזבה עם הילדה בלי להיפרד, אפילו. סיננה לי בווטסאפ שאם אני לא עוזב אותה בשקט תלך לעורך דין בעצמה, תגיש עליי משהו. איום בסגנון אם לא תעזוב אני אתקשר למשטרה. שיהיה לה לבריאות.
אבל אמא מאז רק דואגת. יערה עכשיו אוסרת על שירה אפילו לדבר עם סבתא, לא עונה לה לטלפונים. הכול בגלל דירה. אמא ממש בדיכאון רק בוכה ואוחזת בחזה כל ערב.
באמת, לא יודע כבר מה לעשות עם יערה. בת 30 פלוס, מתנהגת כמו בת שלוש.
מה אתם אומרים? שווה לנסות להשלים או פשוט להניח לזה עד שתתבגר?
