אביחי הביא את ארוסתו נועה לגור במושב. שם קיבל בירושה את הבית של סבתא שלו. הזוג הצעיר הסתדר, התארגן, הקים משק קטן… והנה פתאום הגיעה אל אביחי לביקור אחותו רונית, שבאה מהעיר עם שלושת ילדיה.
גם אני פעם גרתי פה! אמרה רונית לאחיה. הייתי באה לבקר אצל סבתא. הפעם החלטתי לצאת לנופש בים! נראה לי אשאיר לכם את הילדים במושב.
ומי בדיוק ישגיח עליהם?! התפלא אביחי. אנחנו עובדים…
פתאום נשמע רעש מהחצר. אביחי הציץ מהחלון ונשאר המום ממה שראה.
אביחי הביא את נועה, ארוסתו, לגור במושב שבו גדל. שם קיבל בירושה את הבית של סבתו.
תבחרי, נועה, או שנגור פה או שנשכיר דירה בתל אביב! אמר לה באהבה.
לא היו הרבה ברירות. בעיר לאביחי לא היה כלום; התארח אצל אחותו רונית בדירה קטנטנה עם האחיין הבכור.
רונית אף פעם לא הייתה מרוצה מהנוכחות של אחיה.
רק פעם בחודש, כשאביחי היה משלם לה משכורת שלמה עבור המגורים, היה לה מצב רוח סביר. בשאר הזמן כל דבר קטן היה מפריע לה.
חוץ מזה, היה לה נוח להעמיס עליו משימות.
בכל שבת היה צריך לנקות שטיחים ושמיכות, להוציא את האחיינים לטיול שלושה במספר: בן שנה, בן שלוש ובת שש.
בעלה של רונית היה לומד בירושלים או יוצא עם חברים.
לפעמים היה נוסע להורים שלו כדי “לנוח” מהמשפחה.
נועה ידעה הכול.
היא ידעה שלאביחי הייתה עבודה מצוינת ומשכורת טובה, אבל הכסף הלך רובן ככולו לרונית.
כשאביחי החל לשמור לעצמו מעט כסף כמעט העיפה אותו מהדירה.
נאלץ לעבוד בעוד עבודה שבועיים כדי שלא תבעט אותו לרחוב.
עצבים ממנו ומנועה זה כל מה שקיבלו ממנה.
אח נוח הייתה רונית גם כסף, גם עזרה בבית וגם שמרטוף הילדים.
שבוע רטנה, ואז, כשהפסיק לתת לה את המשכורת, פשוט העיפה אותו.
הוא הגיע עם התיק אל נועה, לחדר שלה במעונות הסטודנטים.
המושב קיבל אותם יפה. אמנם לא היו להם קרובים במקום, אבל אביחי הכיר לא מעט אנשים. בכל זאת, כל ילדותו בילה אצל סבתו.
אמא של אביחי גרה במושב אחר בצפון. ההורים של נועה עוד רחוק יותר. לא היה ממי לבקש עזרה.
הם התחתנו בשקט והתחילו לבנות שגרת חיים. נועה מצאה עבודה במעון המקומי, אביחי החל לעבוד בנגריה במושב.
השכנה המבוגרת נתנה להם עז כי כבר לא יכלה לטפל בה.
העז נמסרה כמעט בחינם, מזון יומי לבת שבע חצי ליטר חלב. אחר כך הגיעו תרנגולות וכבשים.
המשכורת לא הייתה גבוהה, אבל המשק עזר לפרנסה. גם עבודה צדדית נועה תפרה בגדים לפי הזמנה. הסתדרו בסדר גמור.
היה להם בן קטן, מיכאל, בן שלוש. נועה חזרה לעבוד אחרי חופשת לידה. השנים הקשות מאחוריהם…
ואז, לפתע, רונית החליטה לבקר.
מאז שעבר אביחי, לא פגשה בו בכלל.
הילדים שלה כבר גדלו. בעלה, כרגיל, לא יצא איתה; העדיף לנפוש אצל ההורים.
גם אני גרתי פה פעם! סיפרה. הייתי אצל סבתא.
לא נשארת פה הרבה, העיר אביחי. אחרי שבוע כבר בכית להורים, ובאו לקחת אותך. אני הייתי כאן כל החופשות…
אין פה מה לעשות! משעמם כאן. גם עכשיו באתי רק בשביל החופשה בים!
תמיד אהבת את הים מאז הילדות. רק אותך תמיד לקחו.
אני נוסעת, אביחי, אשאיר לכם את הילדים במושב!
ומי ישמור עליהם? שאל בהפתעה. אנחנו עובדים. קורה שאני לא בבית כמה ימים.
זה מושב, מה כבר יקרה להם? שישמרו אחד על השני!
שתישארי בעצמך ותקחי אחריות. נועה בטוח לא תסכים.
למה בכלל צריך ליידע אותה, אתה אח שלי! תגיד לאשתך וזהו.
ובעלך, איפה הוא?
בבית, שיינוח מאיתנו.
אתם כל הזמן נחים אחד מהשני…
בזמן שאביחי ורונית דיברו, הילדים שלה השתוללו בכל פינה.
לפתע נשמע רעש מהחצר. אביחי הציץ הילדים שיחררו את הגדי, והוא רץ אחרי כולם בכל הערוגות.
אביחי בקושי הצליח להחזיר אותו הביתה. שורת ירקות דרוסה. אחר כך הייתה העז עם הגדיים, וחצי מהכרוב התבזבז.
אביחי כעס, נועה דאגה והילדים שוב יצאו החוצה.
הם רק ילדים, זה מושב! מה כבר קרה אם הם שיחקו עם הגדיים?
אצלנו הילד לא עושה את זה!
עוד ילמד.
הוא יודע שאסור.
שוב רעש מהרחוב. הילדים הסתובבו ליד התרנגולות.
היו להם תרנגולות יפות, מטילות ביצים בשלל צבעים.
התרנגול התנפל מיד כשפתחו את הדלת.
איזה מין מושב זה! לא שמים לב לחיות!
התרנגול לא אשם. תגידי לילדים שלא יתקרבו.
שתיקח אשתך חופשה ותשגיח על הילדים. אם יקרה משהו מי ייקח אחריות?
הם עוד לא פגשו את הכלבה. ולשכנים יש פר, אלים מאוד. בבוקר ובערב עוברות פרות. כלבים מסתובבים חופשי. אצל השכנים יש אווזים שהם יותר לוחמניים מהתרנגול. בלילה עדיף לא לצאת מהבית.
אתה אומר לי את זה בכוונה?
אני מזהיר אותך.
בדיוק אז השכן הביא את הבן הבכור של רונית. התברר שהלך לעשן ליד הסככה.
מה היה קורה אם משהו היה נדלק? הכול יבש, כבר חודש אין גשם, גער בו השכן. מי אתם בכלל?
לא רונית. אני לא צריך בעיות כאלה. קחי אותם איתך לים; רק תשמרי שהם לא יבהילו את הכרישים…
אתם פה מוזרים כולכם! גם אתה! שכחת שעזרתי לך כשגרת אצלי!
גרתי אצלך כי לא הייתה ברירה, אבל שילמתי לך את כל המשכורת. את יודעת.
נוסעים! קבעה רונית לילדים. הולכים לסבא וסבתא.
לא, אמא! רוצים איתך!
לא!
בבוקר רונית וילדיה עזבו. ואני ואשתי עוד המשכנו זמן רב לצחוק ולדבר על הביקור החצוף של אחותי…
