נעה הרשקוביץ זוכרת היטב את היום שבו נגזר עליה להחליט על גורלו של ילד שאינו שלה. הייתה זו יום רביעי, בעלה חזר מהעבודה מוקדם מהרגיל, פרצוף לו כהה יותר מלחמנייה שנשרפה בשמש של תל אביב. בשקט מושלם, אורי הגיש לה מעטפה.
מה קרה?
אין יותר ורד. בלי ההסכמה שלי, אסור לשלוח את עידו לבית ילדים.
… שנדע, לנעה היה ברור כבר לפני שהתחתנה עם אורי שיש לו בן מהעבר. סיפורה של כל משפחה שנייה בארץ: בזמן הצבא אורי התאהב. אחרי השחרור אסף אותה איתו שכרו דירה קטנה בהוד השרון. אבל האהובה מהר מאוד ארזה תיק וחזרה לבית אמא ברמת גן.
אחר כך הגיעה ברכה בדואר ישראל: מזל טוב, יש לך בן.” מה בדיוק השתבש, אורי מעולם לא סיפר ולנעה גם לא היה אכפת לחטט. מה שהיה היה. למה להפוך את העבר לסלט ישראלי?
כשהייתה נעה בחודש הרביעי להריונה, הופיעה ורד ביום בהיר אחד עם עידו הקטן, בן שנה. באה לעשות סצנה, רצתה להחזיר את הגלגל. אורי סגר לה את הדלת, נשאר עם אשתו. נעה לא כעסה: על מה אפשר להאשים מישהו, אם הכל קרה עוד לפני שהכירו?
ורד הגישה תביעה למזונות, ואורי שילם כמו שעון שוויצרי. ומאז דממה. רק אחרי כמה שנים הודיעו להם שורד כבר הספיקה להתחתן פעמיים, השנייה לא עברה לה בגרון ולצער כולם, שמה קץ לחייה.
בינתיים, לנעה ואורי כבר היו שני ילדים משלהם: בן, יובל, צעיר בעשרה חודשים מעידו, ונטע המתוקה תינוקת שכבר חגגה יום הולדת שנה. הם העזו להביא את נטע לעולם רק אחרי שרכשו את הבית שלהם לא וילה בסביון, כן? בית עץ ישן בכפר סבא, בלי מזגן אבל עם ארבעה חדרים, חצר, מחסן, עץ רימון וכל מה שצריך להיות ישראלי אמיתי. יובל השתולל בין החדרים כאילו זכה בלוטו של החיים.
… לגדל ילד שאינו שלך? נעה אפילו לא חלמה על דבר כזה. ראתה את עידו בקושי פעמיים לפני כן, ידעה עליו בערך כמו שהיא יודעת על תולעי משי. איזה מין ילד הוא? איך עבר את השנים? פחד אלוהים. יובל הפרוע שלה הצליח לשבור דלת עם קלקר, ועכשיו להוסיף ילד נוסף כמעט באותו גיל… מה יצא מהצרוף? יחברו? יריבו? אורי בקושי בבית, והיא זו שמטפלת בכל.
אלפי מחשבות חלפו בה ברגע אחד. אורי לא אמר מילה. ישב בפרוזדור, כצל שלא נשאר בו חיים.
פתאום חטפה את ליבה מחשבה: מה היה קורה אם ילד שלה היה נשאר בודד בעולם? איך הייתה מצפה שיתנהגו אליו? הכל הסתדר לה בראש כמו פאזל:
אורי, ברור שנביא את עידו אלינו. מה זאת השאלה בכלל? זה הבן שלך, ולילדים שלנו אח. אם נבגוּד בעצמנו עכשיו, איך נמשיך הלאה? איפה שיש שניים, אפשר גם שלושה. נסתדר, נגדל אותם ביחד!
כעבור חודש הגיע עידו. שקט, מופנם ומנומס בדיוק ההפך מיובל החוצפן והאנרגטי. אולי דווקא הניגוד הזה עשה טוב. עידו בכלל לא רצה להיות המנהיג, ויובל אהב את העיקרון. הם התמזגו במהירות מפתיעה. על הכל פיקחה נטע, קטנה, יפה ומשעשעת אהבה את כל העולם, אפילו את החתול שבא לבקש גבינה בבוקר.
כעבור כמה חודשים, עידו עלה לכיתה א. היה תלמיד מצטיין כנראה אמא שלו דאגה לזה בבית. לא היה קל מבחינה כלכלית, אורי התאמץ, בהמשך גם נעה חזרה לעבודה. הילדים גדלו, הפכו לעוזרי משק הבית הכי טובים מהוד השרון ועד אשדוד. מעולם לא חילקו את הילדים ל”שלי” ו”שלו”. משפחה, זה הכל.
כשהתקבל עידו לאוניברסיטת תל אביב, נעה חלתה קשות. חודשי אשפוז וניתוח כואב עברו עליה, אבל על אף הפחד סירבה להיכנע לרחמים עצמיים: חשבה על הילדים, שעליהם עוד להעמיד על הרגליים, והאמינה בכל כוחה שתבריא בשבילם. חלמה לראות את השלושה גודלים, מתחתנים, זוכים לנכדים. לעומתה, אורי נשבר התחיל לשתות כאילו כל העולם נוזל מבקבוק ערק.
בגיל שמונה עשרה, עידו הפך לעמוד התווך של הבית. עבר ללימודים בערב, מצא עבודה. ביקר את אמא שלו כמעט כל יום, הקריא לה בעיתון, שאל איך מכינים את השניצל שיובל אוהב ואת עוגת הביסקוויט של נטע והביא לה טעימות למחלקה. אפילו הצליח להסתיר ממנה שיובל, לצערו, הסתבך עם חברה רעה ונעצר. מזל שנתנו לו מאסר על תנאי, לא נכנס לכלא.
נעה החלימה. מערכת היחסים עם אורי לא שרדה את המשבר; את תשוקתו לוויסקי ואת חוסר התמיכה בזמן שהייתה זקוקה לו, לא הצליחה לשכוח. לפחות הבית עם ארבעה חדרים הם יכולים לגור זה ליד זה כמו שכנים מתורבתים. אורי מנסה להיגמל, לפעמים מצליח, לפעמים מוצא שוב את הבקבוק.
לפני שנה הביא עידו כלה מיה, שפעם אהב בגן חובה. היא לומדת פסיכולוגיה, והתחילה מייד “טיפול משפחתי עם חיזוקי מדיניות” לטובת החותן. החיים מתגלגלים, ומהר. מסתמן שלנעה יהיה שמח בקרוב ישתוללו בבית תאומים חדשים, כי מיה ועידו גילוי שהם בהריון כפול.
כל יום, נעה מודה לאלוהים שקיבלה את עידו לליבה, ומשוכנעת שהיא חיה היום בזכות המקום שמצאה בלב שלה גם לילד שלא נולד לה.
