ורדה סרגייבנה, אפשר רגע? – בפתח משרד המנהלת של המפעל עמד קפוא אחד מהסגנים שלה.

תמרה, אפשר להיכנס? בדלת לשכת המנהלת של המפעל עמד אחד מהסגנים שלה.
כן, יוסי, תיכנס, הנהנה תמרה מנהלת המפעל בשקט ענייני. נו, מה קורה אצלנו היום?
מה קורה? איפה?
במחלקה.
אה, במחלקה. הכל בסדר גמור. למה?
מה זאת אומרת למה? הרי נכנסת אליי, כנראה לא סתם, יש לך כנראה משהו לספר.
נכון, בעצם רציתי לבקש ממך משהו, הינהן יוסי והיה קצת קודר. למעשה, משהו לבקש.
לבקש? תמרה חייכה בחצי עין בוחנת. יוסי, בזמן האחרון אתה לא נשמע לי טוב.
בזמן האחרון?
כן. לא יודע, אתה מסתובב כל הזמן עם פנים נפולות. כאילו יש אצלך אסון בבית. הכל בסדר אצלך בבית?
איך להגיד נאנח יוסי בכבדות. עוד קצת, ואצלי בבית יהיה ממש לא בסדר. אם לא תיתני לי מסמך קטן.
מסמך? תמרה מיד נדרכה. אני לא מבינה למה אתה מתכוון. איזה מסמך?
את לא יכולה לדמיין, יוסי עשה פרצוף דרמטי. אין לי ברירה. אני צריך ממך אישור רשמי. בשביל אשתי.
מה? פניה של תמרה התארכו בהפתעה. אישור? בשביל אשתך? במה מדובר?
אישור ממך, שמעולם לא היה בינינו כלום.
מה כלום?
קשר קרוב יוסי התחיל להסמיק בצורה קיצונית. כמו בין גבר לאישה.
השתגעת? תמרה, לעומתו, החווירה. או שאתה צוחק עליי עכשיו?
לצערי, מהאישור הזה, עם החתימה שלך והחותמת של המפעל, תלוי עתיד המשפחה שלי. את מבינה, אישתי משוכנעת שאנחנו מאהבים.
תמרה עמדה זמן קצר עם פה פתוח, ואז שאלה בזהירות:
מה, היא השתגעה? לבקש מבעלה אישור שאין לו קשר עם הבוסית שלו דבר כזה עוד לא שמעתי. אפילו בסדרות לא ממציאים כאלה עלילות.
אני מבין! התכונן יוסי, כמעט מתחנן. אבל אין לי מה לעשות! יש לנו ילדים. אשתי אמרה שאם לא תתני את האישרור הזה שכולנו פשוט ראש צוות וסגן, היא תבקש גירושין. אחרי זה תיקח את הילדים ותיסע לאמא שלה באילת. את יודעת איפה זה? קצה המדינה! אז בבקשה, תעשי את האישור המטופש הזה.
תראה, יוסי, תמרה התקשתה להאמין שהשיחה הזאת מתרחשת באמת. ומאיפה בכלל לאשתך נדמה שהיה בינינו משהו? היא כמעט לא מכירה אותי. ואין מצב שהיו סימנים של אודם על החולצות שלך. מאיפה היא המציאה את כל זה?
הנה יוסי שלח יד לכיס הזקט, הוציא טלפון, דפדף בתמונות, והראה לה. אשתי ראתה את התמונה הזאת, והשתגעה.
מה? תמרה בחנה בתמיהה את התמונה, שבה נראתה כל הנהלת המפעל. גם לי יש את התמונה הזאת. זה מהחגיגה בעיריית תל אביב כשקיבלנו תעודת הערכה.
נכון, חייך יוסי במרירות אבל אנחנו עומדים אחד ליד השנייה. ואני שמתי לך יד על הכתף.
כי היה צפוף והיינו צריכים להיכנס כולם לפריים!
ברור. אבל תראי את הראש שלך. דנה אומרת, שאישה שמשעינה ראש על גבר זו רק אחת שאוהבת אותו.
נו באמת! עיניה של תמרה נצצו בכעס. מה זה השטויות האלה? אשתך לא רואה שיש לי ראש מכופף כי פחדתי שסיגלית, שמחזיקה את הפרחים, תסתיר לי את הפנים בתמונה.
גם אני הסברתי לדנה הרבה זמן, אבל ככל שמצאתי תירוצים, ככה היא השתכנעה שיש משהו בינינו. בקיצור, בלי האישור שלך אני בצרות. נשבע לך.
זה כבר מוגזם! תמרה קראה. מה, אתה כזה מפחד מהאישה שלך?
כן, אני מודה ענה יוסי בלחש, במיוחד כדי שתשמע. בגלל הילדים שלי אני מתפשר. אין לי חיים בלעדיהם, את מבינה?
מה זה, מלמלה תמרה בעצב, ושלפה דף ריק מערימת ניירות. טוב אם כל כך דחוף לך, תגיד מה לכתוב.
כן, מלמל יוסי. תכתבי: אני, תמרה לוי, מאשרת שמעולם לא הרגשתי כלום כלפיו, אפילו לא קרבה ולהפך.
תמרה הביטה בו בעיניים מופתעות, והוא הרגיע אותה בתנועת יד.
– כן-כן, תכתבי. אפילו תוסיפי: שונאת אותו, ובחיים לא הייתי מסכימה לשכב איתו לא בעד שום סכום, אפילו לא מיליון שקל. עכשיו תחתמי, ותשימי חותמת. שיהיה בטוח.
החותמת אצל רואה החשבון, אמרה מייד תמרה, קראה שוב את מה שכתבה, ונחרדה.
זה טירוף! ככה לא כותבים! היא קראה, ובתנועה חדה קרעה את הדף, ועוד פעם, ועוד.
מה את עושה? נבהל יוסי. אני חייב את המסמך הזה!
תשמע, יוסי חייכה תמרה חיוך מוזר פתאום. פתאום עלה לי רעיון אולי תתגרש כבר מדנה, לפני שיהיה פה אסון.
מה? הבהיל אותו. לא יכול. הילדים אצלה. היא תיקח אותם.
היא לא תיקח, המשיכה תמרה לחייך. יש לי מכר עורך דין ותיק, מצוין, הוא יעזור לך לקבל משמורת על הילדים.
אבל
ואם תצטרך עזרה היא קטע אותו אני בעצמי אעזור לך בגידול הילדים.
את? לי? תעזרי? באמת?
בטח. בתור סגן, אתה מאוד מוצא חן בעיניי. לכן אמצא לך מטפלת מצוינת, תראה שיהיה מצוין.
ומה עם דנה?
שדנה תיסע לאילת לאמא, או שתקבע איתי פגישה נדבר על זה כמו שצריך, פנים מול פנים. הרבה יותר טוב ממסמך מטופש עם חותמת.