בשנת 1951, נער ישראלי בן 14 בשם יותם דגן התעורר במיטה בבית החולים עם מאה תפרים בחזה. הרופאים בדיוק הסירו לו ריאה אחת. כדי לשרוד הוא היה זקוק ל-13 מנות דם מתורמים זרים אנשים שמעולם לא ידע את שמם.
אביו, רון, ישב לצידו ולחש משפט ששינה את חיי יותם לתמיד:
אתה חי רק בזכות זה שמישהו תרם דם בשבילך.
באותו רגע יותם הבטיח לעצמו: כשיהיה בן 18, גם הוא יתרום דם. יחזיר את מה שהציל לו את החיים.
אבל הייתה בעיה אחת.
יותם פחד פחד מוות ממחטים.
ובכל זאת, ביום ההולדת ה-18 שלו הוא הגיע לתחנת תרומת הדם. התיישב על הכסא, הביט בתקרה, ונתן לאחות להכניס את המחט.
הוא לא הסתכל. אפילו לא פעם אחת.
כך היה במשך 64 שנה.
יותם לא ידע שהדם שלו היה ייחודי במינו.
לאחר מספר תרומות, רופאים גילו תגלית מדהימה: בפלסמה של יותם היה נוגדן נדיר ביותר כנראה כתוצאה מהעירויים שקיבל כילד. הנוגדן הזה יכול היה למנוע תופעה מסוכנת אי-התאמה מסוג Rh אצל יולדות.
לפני כן, אלפי תינוקות ישראלים היו מתים בכל שנה. כשאישה עם Rh- הייתה בהיריון עם עובר Rh+, גופה היה עלול לתקוף את תאי הדם של העובר.
הפלות. לידות שקטות. פגיעות מוחיות קשות.
והפתרון היה בדמו של יותם.
הרופאים שאלו אותו אם יסכים לא רק לתרום דם, אלא גם פלסמה. זה דרש 90 דקות כל תהליך במקום 20. זה דרש להגיע כל כמה שבועות. לכל החיים.
יותם חשב על הפחד.
ואז חשב על הילדים.
והסכים.
במשך 64 שנה יותם לא ויתר על אף תרומה.
הוא תרם פלסמה בימים שמחים ובימים קשים. הוא עשה זאת תוך כדי שעבד ברכבת ישראל. המשיך אחרי שיצא לפנסיה. אפילו אחרי מות אשתו מירה ב-2005 התקופה החשוכה ביותר בחייו לא הפסיק.
בכל תרומה, כל 1173 פעם, הביט בתקרה, שוחח עם האחיות, ספר אריחים על הקיר עשה הכול כדי לא להסתכל על המחט.
הפחד לא נעלם.
אבל הוא הגיע בכל זאת.
הגפרור של הגורל נדלק: בתו בעצמה נזקקה לתרופה שיוצרה מהפלסמה שלו, כשנכנסה להריון. נכדו נועם חי בזכות ההחלטה שאביו קיבל עשרות שנים קודם.
במאי 2018, בגיל 81, לפי חוקי ישראל, תרם את הפלסמה בפעם האחרונה.
בחדר היו אמהות עם תינוקות בריאים בידיים הוכחה חיה לגבורה השקטה שלו. הן הודו לו בדמעות.
יותם התיישב בפעם האחרונה על הכסא. הסיט את המבט. ותרם פלסמה בפעם ה-1173.
מאז 1967 הופצו בישראל מעל 3 מיליון מנות של תרופת אנטי-D שמרכיביה באו מדמו. המדענים מעריכים שתרומתו הצילה כ-2.4 מיליון תינוקות רק בארץ.
כשהכינוי גיבור הוצמד אליו, היה מושך בכתפיו ואומר:
אני בסך הכול יושב בחדר ממוזג ותורם דם. מקבל קפה ומאפה. וחוזר הביתה. שום דבר.
יותם דגן נפטר בשלווה בשנתו ב-17 בפברואר 2025, בן 88.
אנחנו מחפשים גיבורים בסרטים או בספרי היסטוריה אנשים עם כוחות על, כסף, תהילה.
לפעמים הגיבור הוא פשוט מישהו ששומר על הבטחתו 64 שנים.
מישהו שמפחד פחד אמיתי, משתק ובכל זאת עושה את מה שצריך.
כי מיליוני אנשים חיים היום בגלל שאדם אחד העדיף את החיים של אחרים על פני הפחד שלו.
ואתם? איזה צעד קטן ואמיץ אתם מסוגלים לעשות גם אם הלב רועד?
