Взвесь душой, проверь умом
בנות, הבת שלי פשוט משתגעת! אתמול הופיעה פתאום אצלי עם סיר של חמין! מה דעתכן על זה?! החמין שלי לא מספיק טוב לה, הבן שלה כבר התרגל לשלה! דקלה דחפה הצידה את כוס הקפה שלה ומשכה אליה את כוס היין. תגידו לי, מאיפה הן צצות, כל החמות האלו? אולי זה הגורל שלנו ונהפוך לכאלו בעצמנו? אם כן אני בורחת ליער, שלא אמצא את הדרך חזרה!
דקלה, תרגעי… יעל ליטפה את ידה בעדינות. אולי העברית שלך עברה לגיל המעבר או משהו בסגנון. החיים פתאום נהיים משעממים, הבן שלך הוא בבת עינה. עכשיו, מה להישאר, אם לא לעשׂות ממנו טוב בכל דרך? ונו, זה רק חמין! תגידי תודה, אפילו שנחסכה לך בישול. תני לה להשקיע.
עוד מהחסדות שלה… דקלה צחקה בלגלוג. ככה בסוף היא תעבור לגור אצלנו לגמרי! וגם ככה מספיק מה שהיא עושה. זוכרת את הסט שקנינו לפני חנוכה?…
המתנה?
כן. היא זרקה אותו לפח!
מה??
לא בריא, לטענתה. התחתונים לא במידה הנכונה! דקלה צחקה בלחץ. אפילו לא טרחתי לספר לה כמה הוא עלה, שלא תתעלף.
אוי, מה יהיה אתך, דקלה? היא דואגת לבריאותך, ואת רק מתלוננת… יעל פרצה בצחוק, אבל שוב נהייתה רצינית. למה היא בכלל מחטטת לך בארון?
תטפל בה את! דקלה השליכה מפית על השולחן, מנגבת כתם של תה שנשפך. אופס! מה אני עושה! זה לא ירד בכביסה…
תירגעי, רבקה, שהייתה שקטה עד כה, נטלה את המפית וקרבה אליה את הקפה. את נהיית כל כך מתוחה לאחרונה, זה לא בריא.
איך אפשר לא להיות מתוחה? כל עוד גרנו בדירה שכורה, היה לי טוב. אף אחד לא בא פתאום. יכולתי להסתובב כל היום בבית ולחשוב על העבודה שלי, ואף אחד לא הפריע לי. ומהרגע שקנינו דירה, אני מרגישה כמו יצור תחת מיקרוסקופ. היא מגיעה מתי שרק בא לה, עושה מה שבא לה, והכל בשם זה שהיא עזרה לנו עם המקדמה. עכשיו אני ברשותה. דקלה דמעה.
תחליפי את המנעול.
מה זה יועיל? בעלי מיד ייתן לה מפתח. היא אמא שלו! ועוד ייעלבו עד סוף הדורות. עדיף להתגרש…
על שטות כזו? דקלה! איפה החוצפה שלך מהתיכון? את פשוט נמסה.
היא נמסה יחד עם החלומות. דקלה שתתה בלגימה גדולה מהיין וגנחה. טוב, כנראה צריך לקחת החלטה נחרצת לפני שאאבד את השפיות. אפילו הבן שלי כבר מפחד ממני, אתמול שאל למה אני כל כך עצבנית…
ברור שככה אי אפשר, אמרה יעל. אני אמצא לי יתום, שיהיה לי מונופול על חמין בבית. נפנה למלצר. קינוחים? אולי יעזור להרגיע את העצבים.
יופי, תביאו… דקלה מחתה את עיניה במפית, מחייכת. רגע, רציתן לראות את העוגה שהכנתי לחתונה האחרונה? אני אפילו הופתעתי מעצמי!
חברות התכופפו יחד מעל הסמארטפון:
וואו!
דקלה, איך העוגה עומדת ככה? מדהים!
סוד מקצועי, דקלה קרצה. הבן שלי נתן רעיון, תוך כדי שהרכיב מודל מלגו. מאז יש לי כבר שישה הזמנות לחודשיים הקרובים. לא יודעת איך אספיק הכל.
תני לחמות לשמור על הנכד! שתעסיק את עצמה.
נאיבית! דקלה צחקה. היא מיד כביכול חולה כאשר זה מגיע לזה.
אולי לשלוח אותם יחד לסבתא שלה?
יד דקלה קפאה עם הכוס.
רבקה, את גאונה! גם לא יסתובבו לי בבית וגם טוב בשבילה. והבן שלי יאכל חמין של אמא שלו, מהצלחות הנכונות. רק צריך לתת כמה סוכריות לילד שירוץ אחריה בבית.
כולן פרצו בצחוק, כיוון שידעו שאחרי מתוק הילד הופך לשד קטן.
רבקה, מה חדש אצלך? את שקטה כל הערב! איך עם החמות שלך?
איזה חמות? רק סיימנו את החתונה… דקלה ליקקה את הכפית בחמיצות. יותר מדי סוכר…
אז לכי תלמדי אותם!
פשוט אני… רבקה היססה. דקלה, אולי אני פשוט לא רגילה לשקט כזה, זה מרגיש לי משונה…
מזל שאת קיבלת חמות נורמלית. לא לכולן יש דרמה כמו לדקלה, יעל משכה בכתפיה.
אולי. רבקה נזכרה איך אמרה לה חמותה החדשה, מרים:
רבקהלה, אני לא סוכר, וגם לא מטבע זהב. האושר של הבן שלי קודם לכל. אם הוא בחר בך כנראה יש למה. אני אולי לא רואה בך עדיין מלא מעלות, אבל הזמן יגיד. לא אתערב, רק אעזור אם תצטרכי. השאר נראה.
הכנות הזו הפתיעה ושימחה את רבקה אחרי כל כך מעט היכרות.
רבקה הכירה את יואב בחתונה של חברים. היא עמדה קצת בצד, עקבה אחרי הבנות המחכות לזר, כשלידה ניגש בחור נמוך אך רחב כתפיים.
למה את לא מנסה לתפוס את הזר?
כי אני לא רוצה.
בחייך! הרי כולן חולמות על זה…
לא חולמות על חופה חולמות על להיות נאהבות באמת.
ומה הקשר לקרב על זר כלה?
אני על נעלי עקב, בקושי עומדת, לקפוץ זה כבר מסוכן…
שוחחו כל הערב, הלכו יחד, בסיום נשק לה על היד, וקיבל את המספר.
כל הלילה היא תהתה מה הייתה אומרת על כך סבתהּ.
סוף סוף! הייתה לוחשת לה סבתא עדנה. מאז שאבדה אביה, עדנה גידלה את רבקה לבד כשאמא שלה עזבה לאמריקה. בהתחלה שלחה דולרים, מכתבים, וברבות הזמן נעלמה. עדנה כבר תכננה להגיש בקשה לאיתור נעדרה עד שהגיע מכתב: האם נישאה מחדש, עומדת ללדת ילד אחר. מאז רבקה גדלה עם סבתהּ.
הילדה המרדנית ריכזה את כל הכאב והכעס על עדנה אולם תמיד חיכתה לה צלחת של מרק, וחיבוק רך.
כשחלתה עדנה, בת חמש עשרה הייתה רבקה, חיים שלמים הסתיימו בשנייה. רק הלימודים, טיפולים וסידורים נשארו. “רק תלמדי” אמרה לה סבתהּ, “אני כבר לא אוכל לעזור, הבטיחי שתסתדרי”. עדנה מתה בסבלנות ובכבוד, רק אחרי שלוש שנים. אמה של רבקה באה חודשיים אחרי ההלוויה, נסערת לכשראת את הדירה עברה אל רבקה.
צריך להתחלק, רבקה.
מריבה מרה פרצה ביניהן, צוברת שנים של שתיקה לחלילה כעס. מאז הלכה האמא ולא דברו שוב. נשארו לה רק יעל ודקלה הכי קרובות. וגם יואב. אחרי שנתיים הציע לה נישואים. יעל תפסה את הזר, ו”עמדה על המשמר” בכל חתונה.
יעל הייתה פרקליטה מצליחה, אך ליבּה־משפחה. דקלה גדלה אצל אם חד־הורית, לא תמיד היה אפילו לחם. תמיד מצאה בית אצל רבקה, באה לארוחות שבת סבתא עדנה תמיד קיבלה אותה בשמחה.
אמא נעלמה מחייה, אבל רבקה נשארה בשליטה. יעל דאגה להפריש לה עבודה, הפגישות התארגנו. הן שלוש ביחד משפחה ישראלית אמיתית.
גם החמות מרים קיבלה את רבקה במשפחתה לקרבה, בלי גילויי חיבה מיותרים, אבל בכבוד.
הזמן עבר, רבקה נכנסה להריון, ההתרגשות אדירה. יואב לא חשב שזה אפשרי בכלל, לאור המלצות הרופאים. ופתאום זה קרה לבד.
זאת מתנה מאלוהים! רבקה בכתה בחיבוק, ליד מרים, שבאה לברר מה שלום כולם.
הכל טוב, רק הריון? מרים הקשתה. בדרך הביתה, מרים סובבה את הראש לבנה:
אתה בטוח שהיא נאמנה לך?
אמא! יואב כעס. בבקשה…
היא אשתך, אני שואלת כדי להגן עליך.
את לא תגידי דבר כזה שוב! אמר יואב בנחישות.
הבן, עומרי, נולד, רבקה נשאבה לאמהות. החמות תמיד זמינה לעזרה, אבל אף פעם לא מתערבת יתר על המידה.
יום אחד, בזמן פגישה עם הבנות, רבקה שומעת את יעל מתלוננת על סטטוס הדייטים שלה, ביד מחזיקה קפה, מספרת בדיחות ומתעקשת, שהשנה תמצא חתן “להיות פרקליטה זה משעמם מדי, הגיע הזמן לחיים…”
שיחת טלפון פתאומית, מרים על הקו. הקול שלה חלש, רחוק. מאותו רגע רבקה זוכרת הכל בערפול. דקלה משכיבה אותה, יעל מזמינה מונית, מישהו משקה במים. רבקה בבית, מרים מול עיניה.
יואב נהרג הלילה, ברכב שנפל לתוך בור בכביש. מיד הועף מול משאית.
אחר־כך הכאב הגדול. הבן הצועד בין אמא לסבתא, שתי נשים הפוכות, חש מוכר או נוכחות של אבא.
מרים ממלאה לאט אט את המקום שחסר, רבקה מרגישה שנכון להגדיל את המשפחה דווקא עכשיו, להרגיש משפחה.
ערב ראש השנה, סגריר על ההרים, הגשם שוטף את הטיילות. הם הולכות יחד אל הים הסוער.
עוצמתי, רבקה. כמו החיים בכלל. מרים עומדת בפנים למרחק.
רבקה מחבקת לראשונה את מרים, מרגישה שמותר לה. מרים נשענת לאחור, אומרת:
טוב שנשארתם לי…
שנשארנו?
כמעט ואיבדתי את שתיכן.
מה את מתכוונת? רבקה תוהה.
מקסים! בא אלי, אחרי הלוויה. אמר שעומרי אינו בנו של יואב. ניסה לרמוז שאולי ממנו בכלל.
עולם רבקה קורס. את האמנת לו?
מה פתאום? הייתי מגרשת אותך אם היה לי ספק? ראיתי עליו שהוא משקר. וגם, יואב האמין בך בעיניים עצומות. ועכשיו, תני לי להיות כאן בצד שלך, להכיר אחת את השנייה באמת.
רבקה מתקשה להאמין. משתפת את מרים שהיא ובת דודתה יעל התמודדו בקשיים שלהן ומתוך זה היו חברות נפש נפתחו ביניהן.
הנסיעה ההיא הפכה נקודת מפנה. שם, באותו ערב, רבקה החליטה לקרוא למרים לראשונה אמא.
חצי שנה עברה, חתונה של יעל, קבלת שבת בגן אירועים בכפר סבא. עשו שמח, יעל חיפשה את העגבנייה המסורתית הפעם תפס אותה עומרי בגאווה.
דקלה מתלוננת שעדיין מתווכחים עליה ועל החמין בבית.
יערות ישראל, משפחות רחבות. שם, בין סמטאות הרטובות בעיר הנמל עתלית, נערה עולה סוף סוף על העקבים, מגלה שהיא נרדפת אחרי אמהות, ומקבלות אותה לתוכן.
אמא… ניסתה רבקה מילה ראשונה, מאז הכל השתנה. אמא!
