אמא מחבקת אותה, מנשקת וחושבת בלב: “על מי היא דומה, בעצם?” ונאנחת. גם החברים שואלים את אותה השאלה, מתפלאים ומביטים טוב טוב. לא ברור אם אחד החברים של בעלה דיבר איתו, או שאמא שלה חשדה במשהו, או שאולי דני, בעלה, פשוט התחיל לפקפק בנאמנות שלה בעצמו – אבל יום אחד הוא נכנס הביתה, מהעבודה, כולו קודר ורציני.
דני, מה נעשה? זה עוד מוקדם מדי… נועה עוד לא בת שלוש, רק עכשיו ויתרה על חיתולים. וגם אני לא הספקתי לנוח, ענבל דוגרת בייאוש. רק גמרתי חופשת לידה, שוב חוזרת לעוד אחת. ונועה עוד קטנה, רוצה על הידיים. איך אצליח להרים אותה עם בטן כזו?
אנחנו נהפוך לארבעה, ואתה היחיד שמפרנס. אולי נדחה קצת את הילד השני? שואלת ענבל, נבהלת מהדברים של עצמה.
מה עובר עלייך?! תפסיקי עם זה מיד, דני מביט בה בקפידה, ואז קצת מרגיע את הטון, סליחה, אני אשם, אבל נסתדר. אמצא עוד עבודה.
אם זו תהיה בת, לא תהיה שום בעיה נשאר המון בגדים מנועה, אפילו עגלה לא נצטרך לקנות. הפרש קטן הן יהיו חברות. ואם זה יהיה בן… דני מחייך, אבקש הרחבה בדיור.
וזהו, כך סיכמו. ענבל אוהבת ומפנקת את נועה הילדה הראשונה, שכל כך חיכתה לה. אין מצב שהיא תוותר לעצמה על עוד חיבוק או נשיקה, גם כשהבטן צומחת.
עמוק בפנים הייתה לה תקווה שההריון לא ימשיך הרי זה בא ממש מהר, עוד לפני שהתאוששה. אבל הטבע החליט אחרת. ההריון עבר בקלות, ובזמן למשפחת כהן נולדה בת שניה.
כשהביאו לה להניק בפעם הראשונה, ענבל הופתעה מעט מהשיער הבהיר של התינוקת. גם היא וגם דני כהי-שיער. נועה נולדה עם שיער כמעט שחור, אבל עם הזמן קצת התבהר לה. אולי אצל החדשה זה יתכהה בהמשך, חשבה לעצמה.
ילדה כחולת עיניים ובהירה שכולם התלהבו ממנה. בשם לא התחבטו קראו לה שחר. שם די נדיר, אבל ככה לשתיים יהיו אותיות ראשי תיבות שוות. זה הרגיש להם מיוחד.
התעלומה של איך יצאו לאותה משפחה שתי ילדות כל כך שונות אף אחד לא ידע להסביר. שחר הייתה שונה לא רק מאחותה, אלא גם מההורים שלה.
וככל שגדלה, ככה בלטה יותר השוני. כאילו הרוח שלחה אותה אליהם בטעות.
בהמשך השיער שלה מעט התכהה לבלונד כהה. ילדה רגועה ותפוחה בלחיים, מתבוננת בעולם בעיניים גדולות בצבע שמים. אמא מחבקת, מנשקת וחושבת שוב: “למי היא דומה בכלל?” וחוזרת ונאנחת. גם חברים שואלים.
משהו גרם לדני להאמין במשהו לא טוב אולי לחץ מהסביבה, אולי חשדונים בבית, אולי סתם מצברוח של דאגה; יום אחד התעקש לשוחח עם ענבל, האשים אותה בבגידה.
נזכר בחיים הצעירים שלה, בבלונדיני חמוד שחיזר אחריה פעם… ומה אם סטתה? ואם לא הייתה בגידה, אולי התחלפו תינוקות בבית החולים? נדיר, אבל קורה.
לא בגדתי בך, זו הבת שלנו, אף אחד לא החליף אותה בכתה ענבל, נעלבת מהחשדות.
מכאן החלו ריבים יומיומיים. בדרך לגירושין. ענבל החליטה ללכת, החלה לארוז. רק אז דני התעורר.
הוא אהב אותה, ולא רצה להישאר לבד. “אני פשוט רוצה לדעת את האמת”, אמר.
היה לו קשה לשמוע כל הזמן “למי היא דומה?” מהסביבה הרגיש שכולם מביטים עליו בעין רעה. שכנע את ענבל להישאר, אבל הבהיר יעשו בדיקת אבהות. ענבל שוב פורצת בבכי.
איך אשאר אם אתה לא מאמין בי? תעשה גם על נועה, אולי גם אותה “עשיתי מהצד”? יאללה, עדיף שניפרד כבר עכשיו.
דני דאג בעצמו להביא דגימת רוק של שחר ושערה מראש נועה למעבדה. חקר את הרופאים בלי סוף על טעויות והחלפות, עד ששכנעו אותו שזה בטוח.
הבנות שמעו הכל. שחר רק בת ארבע, אבל קלטה שמריבות ההורים בגללה. נועה הטיחה לה:
את לא אחותי, הביאו אותך מבחוץ. בגללך הורים רבים והולכים להיפרד.
שחר בוכה, אפילו אמא לא מצליחה להרגיע.
נועה חשבה איך להפסיק את הקשר עם שחר. אם לא תהיה לא יהיו ריבים, ולא יתגרשו ההורים.
פעם ענבל יצאה לסופר, השאירה אותן לבד, התעכבה. דני בעבודה. נועה הלבישה את שחר והוציאה אותה החוצה, הולכת אתה רחוק מהבית.
כאשר חזרה ולא מצאה את הילדות, ענבל השתוללה ברחוב, חיפשה בכל חצר. שכנה בקומה ראשונה ראתה אותן יוצאות, אבל מיהרה להספיק לתוכנית האהובה לא שאלה כלום.
דני הגיע ועזר בחיפושים, מתקרב ערב ואין סימן לילדות. בסוף התקשרו למשטרה. כעבור שעה מצאו את שתיהן קודם את שחר; אישה התקשרה שראתה ילדה בוכה בחצר. אחר כך גם את נועה הלכה לאיבוד בחושך.
ההורים התרגשו כל כך, אפילו לא נזפו בהן. נועה לא הודתה שרצתה להרחיק את שחר. שוב ריב בין ההורים: דני כועס על ענבל כי השאירה אותן לבד, היא עליו כי הוא כמעט לא בבית.
ואם היו נפגעות או נפגעות על ידי מישהו?!
לבסוף התקבלו התשובות דני הוא האבא הביולוגי של שתיהן. לא הייתה בגידה.
הסבירו לו שזה הגנים, לפעמים גנים נסתרים צצים גם כהות עור יכולה ללדת בהירה ולהפך, זה הטבע.
לאט לאט חזר השקט לבית, אבל שחר הרגישה תמיד זרה. האחיות לא התקרבו, ולנועה נשאר כעס על שחר אפילו רבו היא הייתה מזכירה לה כמה לא אוהבים אותה.
לי קונים שמלות חדשות, את מקבלת רק את הישנות כי את לא באמת אחותי.
שחר בכתה, לא התלוננה לאמא אף פעם. נועה תמיד יכלה להאשים אותה. אמא, בתסכולה, הייתה נאנחת: “על מי יצאת ככה? תלמדי מנועה היא רגועה ולא עושה בעיות.”
אז שחר החליטה שבכלאו שווה להתלונן אמא אוהבת רק את נועה.
הייתה נכנסת לפינה, עוצמת עיניים ומדמיינת שאם אינה רואה גם לא נמצאת, מסתתרת מעיניה של אמא ומהמילים הקשות של אחותה.
נועה סיימה ראשונה תיכון, לא הלכה לאוניברסיטה. “בשביל מה? אני בחורה יפה!” חשבה. במסיבה הכירה בחור והתחתנה איתו. הייתה לו דירה, עבד עם אבא שלו בסחר רכבים.
אמא אהבה את שחר, אבל תמיד השוותה והבת הרגישה תמיד פחות טובה. גם משפטים ישנים של נועה השתרשו בה; נאלצה באמת ללבוש את הבגדים של אחותה.
איזה קטע שנועה תפסה בכזה בחור. תלמדי! את רק חולמת, מציירת כל היום, לשבת בבית. למה לא לצאת יותר?
יום אחד, בכיתה י”א, שם עליה עין בחור ושחר נתנה בו אמון. כל כך רצתה שיאהבו אותה.
לא הבינה מיד שהיא בהיריון, וכשהבינה נבהלה, סיפרה לבחור. הוא אהב אותה, רצה לדבר עם ההורים.
הקשר שלהם נחשף. אמא של הבחור הגיעה אל משפחת כהן, הפצירה שחר תפסיק את ההריון. דני, לשם שינוי, עמד לצידה:
שתלד, אמר. אני לא אתן להרוס לה את החיים, מספיק סבלה. ואם לא תרצו בה אנחנו נגדל את הילד לבד.
שלחו את הבחור לעיר אחרת ללימודים. שחר עברה ללימודים מהבית.
בבית הספר ניסו להשתיק את הסיפור, כדי שלא יגיע למשרד החינוך וישימו אצבע מאשימה בטיפול בבנות.
את הבגרויות עשתה בבית, עם מורה משגיח. המורה לאנגלית עזרה לה ועודדה.
ואבא שלה הלך לעולם שכולו טוב, לא עמד בעומס והלב קרס. אחרי העבודה נרדם מול הטלוויזיה ולא קם.
בלילה שבו מת, לשחר החלו לידות מוקדמות. בדיוק ביום שהיא ילדה בן עם שיער בהיר עיניים כחולות, ממש כמוה הלך אבא לעולמו. היא לא יכלה להגיע להלווייתו.
אמא, שבורת לב, אמרה אחרי שחזרה מהקבורה: “את זו שהבאת לאבא את כל הצרות מהתחלה… אבל את הילד אהבה.”
אי אפשר שלא לאהוב תינוק יפה, דומה למלאך. רק דאגה ששחר לעולם לא תמצא חתן.
אני לא צריכה אף אחד. אם אבא שלי פקפק בי, אחר לא יאהב את הבן שלי, אמרה שחר.
הילד גדל ילד חכם, רגוע, בוגר לגילו. כעבור חמש שנים התערבה נועה בחייה של שחר.
נועה, בניגוד לשחר, לא הצליחה להביא ילדים לעולם. הוריו של בעלה רצו מאוד נכד, החתן הסתובב לבד, נועה לא עזבה. לאן תלך? אל אמא לא רצתה; התרגלה לרווחה, מה שתחזור לעוני?
בבית גרה גם שחר עם בנה. שחר סיימה קורס עיצוב שיער, עבדה, והבן הלך לגן.
נועה החליטה “לעזור”. הפעם רצתה למצוא לשחר חתן כדי שתעזוב סוף סוף. אליהם הגיע מדי פעם טכנאי מחשבים בחור יפה, רווק.
נועה רצתה בעצמה לנסות איתו, אולי להכעיס את בעלה, אבל הוא דחה אותה.
אז החליטה להפגיש אותו עם שחר אולי הוא יסכים אליה, היא הרי “פחות שווה” ואז תוכל לחזור לאמא.
שחר התלבשה, עשתה שיער, לא התאפרה. רצתה שיראה אותה כמו שהיא. בבית קפה זיהתה אותו מייד, ישב לבד מול הפלאפון.
אתה תומר? שואלת שחר.
כן, ואת?
אני אחות של נועה. שחר.
הופתע, הציע לשתות קפה, להזמין עוגה.
איך ידעת שאני אוהבת עוגה?
אני הרבה נפגש כאן עם לקוחות.
תומר לא שם לב אליה, ממשיך להסתמס בטלפון.
אני מפריעה? היא שואלת.
לא, והאחות שלך לא מגיעה? הוא שואל חזרה.
לא ברור לי, נועה אמרה שאתה מחכה לי. נראה לי שאלך…
המלצרית הגישה קפה.
תשתהי קפה, כבר הגעת.
אני לא רוצה, שחר דוחפת ממנה את העוגה.
מפחדת להשמין? את נראית מצוין, זה מתאים לך, תומר אומר.
גברים אוהבים רזות.
מי אמר לך? מה את יודעת על גברים?
כלום, מודה שחר. יש לי בן, בין חמש. נועה לא סיפרה?
לא ידעתי, הוא מופתע.
למרות הכל, תומר מלווה אותה הביתה. מתיידדים. מרגיש לה משהו חדש.
בערב מתקשרת נועה:
נו, איך היה?
בסדר.
מה, באמת?
אנחנו נפגשים שוב, תודה על ההיכרות…
נועה מתרגזת, קוטעת את השיחה. לא עוברת תקופה והיא פורצת לבית אמא.
שחר שומעת מקרוב שיחה של אמא עם נועה במטבח:
היא תמיד מצליחה, עכשיו גם תומר נדלק עליה… טוב שהצלחתי להכיר ביניהם. אבל למה אני נשארת בלי? ואמא מוכיחה:
תגידי, יש לך בעל…
בעל… הוא כבר מחפש מישהי אחרת, הגירושים בדרך… ולשחר הכול מצליח, אפילו עם ילד.
בתוך כדי דיבור, אמא מתמוטטת, שחר רצה לעזור ומזמינה מייד מד”א. מצליחים להציל אותה, לא היו נזקים כבדים מהשבץ.
כעבור חודשיים שחר מתחתנת עם תומר, עם הבן עוברה אליו, אמא רואה אותם כמעט כל יום.
נועה רבה עם כולם ונעלמה מהאופק…
…הורים חושבים שילד לא מבין כלום, יכולים להתווכח מולו כאילו הוא אוויר, אבל ילד רואה, שומע, ומשחזר. המריבה על אהבת הורים יכולה להיות אכזרית, והניסיון לפגוע באחר מתהפך על מי שרצה רע.
“ילדים אף פעם לא מקשיבים למבוגרים, אבל אף פעם לא טועים כשהם מחקים אותם” ג’יימס בולדווין.
“המילים שנאמרות לבת בין אם מעניקים לה אהבה ותמיכה, או שמעליבים אותה הן נחקקות בה כאמת על עצמה, ועל איך שנראית אהבה בין אנשים”.
