בוקר אחד, מיכאל נזכר שמחר יום ההולדת של אשתו, רות. הוא חשב הרבה מה לקנות לה, הרי הוא באמת האמין שיש לו את האישה הטובה ביותר והאם הנהדרת ביותר לילדיהם. הבית תמיד מסודר, האוכל טעים ומוכן, והילדים מטופלים היטב. רות לא שוכחת את בעלה, ותמיד מנסה להבין את רצונותיו. לרות ולמיכאל ארבעה ילדים בגילאים שבין 6 ל-17. היה חשוב לציין שהיא אמא נפלאה. רות מטפחת מערכת יחסים של אמון עם כל ילדיה, נהנית לארגן חופשות משפחתיות, עוסקת באמנות לילדים בגן, לוקחת חלק במספר ועדות הורים, עוזרת בהכנת שיעורי הבית, מארחת את חברי הילדים ומדברת עם כולם בגישה חמה וכל זאת בזמן שהיא מספיקה לנקות הרבה יותר מהרגיל. רות מבשלת לכולם וכולם אוהבים את תבשיליה.
רות נראית שמחה ומרוצה, והיא בעצמה תמיד מדברת על כך כי אינה רגילה להתלונן על החיים. כשילדיהם היו עוד קטנים, מיכאל שאל אותה פעם מה היא רוצה לקבל ליום ההולדת שלה. “אני לא יודעת,” היא ענתה, “ואולי בעצם כן: יום חופשי! יום אחד רק לעצמי! אני רוצה להיות לבד מהבוקר עד הערב… לישון, לנוח, להתרווח באמבטיה…” אבל, משום מה, איש לא לקח את משאלתה ברצינות. כולם צחקו ושכחו.
וזה באמת היה כמעט בלתי אפשרי: הילדים עדיין היו קטנים, מי היה נשאר איתם כל היום? יום שלם עם ארבעה ילדים? רות כנראה אמרה זאת בלי לחשוב. בעלה נתן לה סט סירים ומחבתות, והשיחה נשכחה. כיום, הילדים כבר גדולים יחסית, והיא חוזרת ואומרת לעיתים קרובות שהיא רוצה שכל אחד מהם ימצא את דרכו, שתוכל לראות איך הם מתבגרים ויוצאים לדרך משלהם. אך בינתיים, רות ממשיכה לדאוג לכולם. לכבוד יום הולדתה, מיכאל קנה לה עגילים מזהב יפים מאוד. כמובן, היא שמחה מאוד ולבשה אותם מיד.
רות ערכה שולחן חגיגי, אספה את האנשים הקרובים ביותר אליה וכל המשפחה חגגה יחד. בשעה אחת בלילה התעורר מיכאל, ושם לב שרות עדיין לא הלכה לישון. היא הרדימה את כל הילדים ולאחר מכן ניגשה למטבח לשטוף את הכלים. רות נראתה עייפה מאוד ומותשת. כשהתעוררה בבוקר, גילתה שאין אף אחד בבית. התחושה הייתה משונה שקט כזה לא היה מוכר לה כלל. היא נכנסה למטבח וראתה פתק על השולחן: “יצאנו לכפר לבקר את אמא,” כתב מיכאל, “לא רצינו להעיר אותך. נחזור מחר, אז אל תשכחי לנוח ולהתפנק.” ואז התקשר שליח לדלת והגיש לרות זר פרחים גדול ויפה.
רות חייכה, חוותה פתאום את השקט שלה, ולקחה לעצמה זמן למנוחה. היא הבינה שמדי פעם, צריך לתת לעצמך חופש משגרה כדי להטעין אנרגיות ולהעריך את מה שיש. רות למדה שעל ידי התחשבות בצרכים האישיים, אפשר להפוך את החיים למאושרים יותר לא רק עבורה אלא עבור כל משפחתה.
