בני התחתן לא מזמן. כמובן, עוד לפני כן הביא את חברתו אלינו מספר פעמים, ופשוט התאהבנו בה. בחורה מנומסת, צנועה, יפה וחכמה. שמחנו מאוד בשבילו והתחלנו כמשפחה להתכונן לחתונה הגדולה.
ביום החתונה, כלתי עיצבה את שיערה כך שאוזניה נראו היטב. היא נראתה נהדר, ושום דבר חריג לא משך את תשומת ליבי בתחילה. אך ברגע מסוים הבחנתי בנקודת חן קטנה על אוזנה הימנית ממש כפי שהייתה לבתי שאבדה לי. רעדתי בכל גופי והרגשתי שעליי לבדוק את תחושותיי.
“יקירתי, תסלחי לי על השאלה, אבל האם במקרה אומצת בילדותך?”
“לא, מדוע שתחשבי כך?” היא ענתה בחיוך וקמה לרקוד עם בני.
אמה, שישבה לידה, שמעה את חילופי הדברים והנהנה אלי לאות הסכמה שקטה. לא נותר טעם להסתיר. הוריה הודו שאימצו אותה כאשר הייתה עוד ילדה קטנה מאוד.
בעבר הרחוק, סיפרו לי, נסעו באזור השפלה וראו ילדה קטנה עומדת בצד הדרך ובוכה. הם אספו אותה לביתם ללא היסוס, לאחר שניסו להביא ילדים לעולם במשך שנים רבות ולא הצליחו. על מנת למלא את החסר, החליטו לאמץ אותה ושמרו זאת בסוד מכל הסביבה.
בדיוק באותה שנה, איבדתי את בתי הקטנה. יצאתי איתה לשוק המקומי, וברגע אחד של חוסר תשומת לב בעיר ההומה של תל אביב נעלמה בין ההמונים, כאילו הייתה גרגר חול בחוף. חיפשתי אחריה חודשים ושנים, אך לבסוף נאלצתי להניח לה ולכאב.
ועכשיו, בני עומד להינשא לה. לבת שלי, שכל כך התגעגעתי אליה. לא יאומן! הוא בחר בה מתוך מיליוני נשים בארץ.
בדקות אלה, החתונה כמעט והתבטלה. הוריה של הכלה היו מודאגים, כואבים על כך שהצעירים לא יוכלו להקים משפחה מאושרת ביחד. אך הרגעתי אותם. לאחר שאיבדתי את בתי, רציתי לנחם את לבי ולעשות מעט טוב בעולם לכן פניתי לבית ילדים בירושלים, ומשם אימצתי בן. האמת היא שהוא בחר בי כאשר הגעתי. מאז, שיפרנו יחד את חיינו.
כך, בערב אחד, יצאו לאור שני סודות נשיים שבליבן רק אהבה; אמהות שלא הפסיקו לאהוב אף לרגע.
הסיפור התפשט בין האורחים והרבה זמן שוחחו עליו. אכן, קרה לנו נס אמיתי באותו הזמן.
האם זו הייתה מקריות, או שיד הגורל עמדה מאחורי כל זה?
