כשאנשים הם חברים טובים, כמו זוג נשוי ותיק, בסופו של דבר צצות מחלוקות. ככל שיש יותר אנשים, כך מתרבות המריבות והאי־נעימויות.
פעם אחת, חבר סיפר לי איך חגגו את השנה החדשה עם החברים שלהם. לרוב שלוש משפחות היו חוגגות ביחד, אצל אחת מהן בבית, אבל בשנה שעברה אחת המשפחות ויתרההיא החליטה לנסוע להורים שלה לפתח תקווה.
אז שתי המשפחות שנשארו החליטו לחלק את הערבקצת בבית של משפחת כהן, וקצת אצל משפחת לוי. כמו תמיד, הכול היה מאורגן במשותף: כל אחד הביא כסף, קנו ביחד שתייה ואוכל, דאגו לכול.
כולם התאספו עם הילדים, ישבו מסביב לשולחן עד חצות, ואז שמו לב שהמארחים מתחילים להחזיר כלים למגירה ולסדר את האוכל במקרר. בהתחלה לא היה ברור מה קורה, אבל ברגע שהמארח שלף את השואב אבקהכל התבהר. זה היה רמז עדין שהגיע הזמן להתפזר ולחזור הביתה. זה לא כל־כך מנומס, נכון?
הדבר המוזר הוא, שכשעברו בהמשך לבית של החבר השני, אף אחד לא מיהר ללכת. כולם נשארו עד הבוקר, אכלו, שתו, נהנו יחד.
כנראה שהשואב אבק עזר לחבר שלי לסיים את הערב, אבל הוא פשוט בחור עם חינוך טוב.
