אתמול נכנסתי לדירה של השכן שלי, דביר (51), לבקש ממנו מקדחה. הוא פתח את הדלת עם מכנסי בית וחולצה:
תיכנס, בדיוק סיימתי לאכול.
נכנסתי. הדירה מסודרת, מהמטבח נודף ריח של עוף בתנור. על השולחן מחשב נייד, לידו כוס יין אדום.
דביר בן חמישים ואחת. גרוש כבר שתים עשרה שנה. חי לבד. מהנדס, מרוויח בערך 14,000 ש”ח בחודש.
אני מכיר אותו כבר חמש שנים, מאז שעברתי לבניין. לא ראיתי אצלו אישה, אפילו לא באירוח.
החזיר לי את המקדחה, מזג לי ויסקי:
שב רגע, כבר מזמן לא נפגשנו.
התיישבנו במטבח. שתינו.
שאלתי אותו:
דביר, למה אתה לבד? לא מחפש מישהי?
הוא גיחך:
בכוונה לא מחפש, יואב. חייתי לבד שתים עשרה שנה, והבנתי שככה טוב לי יותר.
למה?
מזג עוד כוס, הישען אחורה:
אסביר לך. יש שש סיבות ברורות, שעברתי על בשרי.
סיבה ראשונה סיכון לפשיטת רגל בגירושין
דביר סיפר:
התגרשתי לפני שתים עשרה שנה. נשוי הייתי לשירה שמונה עשרה שנה. יש לנו בת, בת עשרים ושמונה, גרה לבד.
לגם מהכוס:
התגרשנו בגלל הבגידה שלה. תפסתי אותה עם עמית מהעבודה. פניתי לבית המשפט.
ומה היה?
רשם הוצאה לפועל פיצל את הדירה חצי-חצי, למרות שאני שילמתי את רוב המשכנתא. לבסוף מכרנו את הדירה, חילקנו את הכסף, קניתי את הדירת שני חדרים הזו.
הביט עליי:
אתה קולט, יואב? עבדתי, שילמתי, והיא בגדה ועדיין קיבלה חצי מהנכסים לפי החוק. זה נראה לך הגיוני? ועכשיו תגיד למה לי לסכן שוב? אכיר מישהי, נגור יחד, נתחתן, נקנה רכב או משהו, ולבסוף אם תעזוב אותי, אשאר שוב בלי כלום. למי אין כוח לזה?
הייתי שקט. הוא המשיך.
סיבה שנייה נשים לא תומכות בחלומות
תדע לך, יואב, יש לי חלום. בא לי לקנות אופנוע ישן, לשפץ אותו, לנסוע לטיולים בסופי שבוע.
חלום יפה.
כן. כבר שנה אני חוסך, עוד חצי שנה אקנה BSA ישן משנות השבעים. כשהייתי נשוי גם היו לי חלומות. רציתי ללמוד לנגן בגיטרה, קניתי גיטרה, נרשמתי לשיעורים. שירה אמרה: “בשביל מה זה טוב? אתה לא אביב גפן.” אז עזבתי. רציתי לעשות קיאקים בכינרת היא ענתה: “נתפסת על שגעון, יש משכנתא…” גם זה לא קרה.
הוא הביט החוצה מהחלון:
נשים בארץ לא באמת מעודדות את החלומות הגבריים. הן חושבות שזה שטויות. עכשיו, כשאני לבד אני קונה מה שבא לי, אף אחת לא תקרא לי מטומטם.
סיבה שלישית נשים עם הערכה עצמית מנופחת
לפני שלוש שנים הצטרפתי לאפליקציית היכרות. עניתי בכנות: גיל, עבודה, תחביבים.
ומה היה?
דיברתי עם כמה. אחת בשם מעיין, בת ארבעים ושש, מנהלת אדמיניסטרטיבית, מרוויחה 4,500 ש”ח. כתבה לי: “אתה גבר מעניין, אבל אני מחפשת מישהו שמרוויח לפחות 20,000 ש”ח.”
הוא צחק:
עניתי לה: “ומה את מרוויחה?” נעלבה, חסמה אותי.
ברצינות?
כן. רוב הנשים היום מרגישות שהן נסיכות. רוצות גבר עם רכב, משכורת גבוהה, דירה למרות שיש להן אולי שכר ממוצע, וגרים בדירה שכורה. אין להן מה להציע פרט ל”אנרגיה נשית”.
הוא סיים את הוויסקי:
אני גר בבית שלי. יש לי רכב. בשביל רבות אני לא נחשב כי לא ירשתי וילה בהרצליה. למה שאשחית זמן על מי שלא מעריכה אותי?
סיבה רביעית לא צריכות אותך לשגרה
שאלתי:
לא חסר לך בית חם, אוכל ביתי?
דביר צחק:
תסתכל, יואב. הדירה נקייה? כן. אני מנקה לבד פעם בשבוע, לוקח שעה. מבשל לבד עוף עם ירקות. חצי שעה. מכבס? מכבס לבד, מה הבעיה, המכונה עושה הכול.
הוא קם והראה לי את המטבח:
אני מסתדר מצוין. חצי מהישראליות הצעירות היום לא יודעות לבשל. הן מזמינות וולט או אוכל קפוא.
אבל יש גם בשלניות…
נכון, אבל מעטות. ואם היא גם מבשלת רוצה שאפרנס אותה, ואספק לה הכול. עדיף כבר לעשות לבד.
סיבה חמישית פחד ממניפולציות ושקרים
דביר מזג לנו עוד ויסקי.
אחרי הגירושים יצאתי עם שתיים. שתיהן שיקרו.
איך?
הראשונה, דפנה, אמרה שהיא גרושה, אחרי חודש גיליתי שהיא עדיין נשואה, מחפשת ריגושים כי בעלה בקושי מתפרנס. השנייה, קרן, טענה שאין לה ילדים, וכעבור חודשיים הסתבר שיש לה שניים פוחדת שאברח.
קשוח…
כך זה. נמאס לי משקרים. נשים משקרות בקלות, מעלימות פרטים כדי להיתקבל, ואז תמהות למה אין אמון.
סיבה שישית ענישה על יוזמה
דביר נטה לאחור, עייף.
בפעם האחרונה שניסיתי לגשת למישהי היה לפני שנה בצומת ספרים. ראיתי מישהי, בערך בגיל 45, מחפשת ספרים של עגנון.
ומה קרה?
פניתי אליה: “שלום, את אוהבת קלאסיקה? אשמח להמליץ על ספר.” הסתכלה עליי במבט עוין: “תודה, אסתדר.” הלכה.
הוא חייך בציניות:
יואב, כל יוזמה של גבר זה מיד הטרדה. ניגשת? אתה מוזר. שלחת הודעה בפייסבוק סטוקר. הצעת קפה מחפש להיבנות על חשבון נשים.
לא כולן כך…
נכון, אבל רוב כך. נמאס לי מסירובים ומבטים קפואים. היום, אם מישהי רוצה שתיזום. אני לא רודף אחרי אף אחת.
למה הבנתי שדביר צודק
דביר גמר את הוויסקי, הביט בי:
אני לא טוען שכל הנשים רעות, יש גם טובות. אבל למצוא אחת כזו כמו למצוא מחט בערימת שחת. והמחיר של טעות גבוה: כסף, בריאות, זמן.
הוא התרומם:
לי יש עבודה טובה, דירה שלי, רכב, תחביבים וחברים. לבד אני מאושר. למה לסכן הכול שוב בשביל יחסים שבסיכוי גבוה ייגמרו בגירושין וכאב לב?
חזרתי לדירה שלי. שכבתי, חשבתי על מה שאמר.
אני בן ארבעים ותשע, נשוי עשרים ושלוש שנה. הכול בסדר בבית. אבל אם הייתי לבד… אולי הייתי עושה כמותו.
אולי כן.
האם גבר שבוחר להיות לבד בגיל חמישים ואחת ולא מחפש אישה בגלל פחד מהפסדים פועל בשכל, או בורח מאינטימיות?
האם נכון שגירושין הורסים גברים אפילו כשאשתם בגדה, או אולי זה מיתוס?
האם לגיטימי לוותר על זוגיות בגיל חמישים פלוס רק כי “המחיר של טעות גבוה מדי”, או שזו בחירה מתוך פחד ואגואיזם?
האם נשים באמת מזלזלות בחלומות ובאמביציה של גברים, או שגברים פשוט לא יודעים לבחור נכון?
