בימים ההם, כשיצאתי לגמלאות, חייתי לבדי בדירת ארבעה חדרים רחבת ידיים בתל אביב. רבים מהפנסיונרים בבניין שלנו התגוררו אף הם בדירות גדולות בהרבה ממה שהיו זקוקים לו בעצמם. כאשר הילדים גדלים והמשפחה כולה מתגוררת יחד, דירה מרווחת היא הכרח; אך כאשר כל אחד הולך לדרכו, השטחים הריקים בדירה מזכירים את הבדידות והשקט של פתאום. לא פלא שחשתי שזה כבר לא מתאים, אך גם לא היתה לי אנרגיה או אפשרות כספית לערוך את השיפוצים הנחוצים.
מחצית מהפנסיה שלי כמעט הלכה על חשבונות חשמל, מים וארנונה, למרות שכמעט ולא השתמשתי אפילו בחצי מהדירה. גם הניקיון החל להכביד לרחוץ חלונות ומרצפות ולסדר כל פינה בשלושה חדרים כבר התיש אותי.
ידעתי שעליי להעתיק את מגוריי, אך דחיתי זאת שוב ושוב. נקשרתי לדירה ולסביבה במשך שנים רבות, וכל חיי וחברותיי היו כאן. היה קשה לדמיין את עצמי מתחילה מחדש. אך ההכרה הפשוטה, שלא אוכל להחזיק דירה גדולה יותר כלכלית או פיזית, הכריעה כוחי לא כשלעבר.
המשפחה הייתה לי לעזר: בתי יעל וחתנה גיא עזרו לי למצוא דירה חדשה ולבצע את השיפוצים הדרושים. אף ששטחה של הדירה החדשה חדר אחד בלבד בבת ים היה קטן בהרבה, לא הצטערתי אפילו לרגע על הבחירה.
לבודד פנסיונרית, חדר אחד הוא בדיוק מה שצריך. התשלומים ירדו משמעותית, את כל הדירה אני מספיקה לנקות תוך שעה, וכל שנותר לשמור על הסדר הוא עשר דקות מדי יום.
במקום החדש אינני חשה מחנק. כל הצרכים מכשירי החשמל והריהוט מצאו בקלות את מקומם, ועוד נותר מרחב. הדיירים הקודמים השאירו ארון פינתי ענק, שהחליף אצלי את המחסן, וחלק מחפצי הבית הועברו למרפסת הסגורה. בחדר שמתי רק את הרהיטים ההכרחיים ספה, כוננית, שולחן קפה.
את הרהיטים הישנים, כלי האוכל ודברים נוספים שלא השתמשתי בהם אלה שנשמרו סתם “ליתר ביטחון” בדירה הקודמת זרקתי או מסרתי הלאה. כאן, פשוט לא היה להם מקום, והבנתי שמעולם לא באמת נזקקתי להם.
רבים סבורים שדירת חדר היא קטנה מדי לחיים נוחים. אמנם, אם יבואו אורחים ללון, איני יכולה לארח. אך לי אין כאלה אורחים, ואף לא ארצה לסדר עוד מיטה רגילה אני למשבי הבית שלי בשקט, ולמערכת הרגליי. אדם זר היה מפר את השגרה הזו, וגם לא התבקש עדיין אף אחד להישאר ללון.
יעל ובני משפחתה חיים ברחוב הסמוך; כשהם באים לביקור, לאחר כמה שעות חוזרים הביתה. גם חברותיי פוקדות אותי מדי פעם, אך תמיד חוזרות לביתיהן. ואם הן היו רוצות להישאר לי לא נוח לחלוק את חדר המגורים עם אחרים.
לכל אחד יש תפיסה אחרת לגבי המקום בו ירצה לבלות את יומיו בתום שנות העבודה יש המבקשים להישאר בדירה בה הורגלו, גם אם הפכה גדולה על מידותיהם; אחרים מעדיפים לעבור לחלל צנוע ופשוט יותר. בעיני, אין לי צורך בדירה מרווחת בזיקנתי, אך אם היו לי די בריאות ואמצעים, אולי הייתי ממשיכה לגור בדירה גדולה יותר.
לדעתי, כשפנסיונר בוחר להישאר או לעבור, כדאי שיבחן לא רק את שטח הדירה אלא גם תנאים נוספים: קרבה לבית מרקחת, מכולת וקופת חולים; מגורים לא רחוק מהילדים, כדי שיהיה קל להיפגש; וגם פארק קטן או שוק בסביבה להליכות הבוקר.
