הבעל שלי מנהל רומן. למען האמת, ממש לא אכפת לי מהעניין הזה. אפילו ישבתי לקפה עם המאהבת שלו ולא, לא ניסיתי להרעיל אותה. להפך, אם כבר, הייתה בינינו שיחה נעימה, ולא היה לי טיפת כעס כלפיה. נראה לי מגוחך להתקוטט על גבר, בטח ובטח על בעלי.
דיברנו בנחת, אפילו שוחחנו על העומק. הסתבר שהיא בכלל אישה מקסימה עם לב גדול. בסוף השיחה כבר היינו כמו שתי חברות משכונת קריית יובל אפילו החלפנו מתנות קטנות בינינו כאילו אנחנו בנות דודות אילתיות.
בשלב מסויים, היא ובעלי החליטו שהם רוצים לעשות חתונה. נו מה, לא חתונה אמיתית, כמובן רק איזה טקס קטן בשביל הכיף. גם זה לא הטריד אותי בכלל, אז נכנסתי לעניינים. עזרתי לה לבחור שמלת כלה מהממת (מבצע סוף עונה בדיזינגוף!), והיא מצידה ייעצה לי איזו שמלה לערב תהיה הכי “אני”. החלטנו להרים את כל האירוע בבית אצלנו. אני, אמנם, הייתי העדה לא צריך בשביל זה רב רושם.
ביום הגדול קמנו כולנו מוקדם, התחלנו לקשט, הנשים היו בכוננות איפור. עזרתי למאהבת שלי ללבוש את השמלה, והסתכלנו אחת על השנייה, נקרעות מצחוק שזה מה שנהיה מהחיים שלנו. בדרך לאולם (סליחה, לסלון) נתנו הבטחה קטנה: שתמיד נהיה חברות, לא משנה מי עוד ייכנס לסיפור. היא ובעלי החליפו נדרים, שמו טבעות והכל ממש חגיגי, רק פקיד רישום אחד היה חסר.
ה”ליל הכלולות” הראשון שלהם היה אצלנו בבית. אחרי שבעלי נרדם (כרגיל לפני חצות), היא ירדה אלי למטבח, הכנו ביחד תה נענע ודיברנו עד השעות הקטנות. גילינו שיש לנו מלא במשותף חיבה לאותו סוג של חומוס, שנאה לשרב באוגוסט, וקושי אינסופי למצוא חניה ברחביה.
אני לא מרגישה מושפלת לרגע. בעצם, אני אפילו דיי מרוצה. הרי מאז שהתחברנו, יש לי חברה אמתית! מישהי ללכת איתה לקניות, לגן סאקר או לבריכה העירונית. האמת? החברות בינינו יותר חשובה מכל גבר.
מה דעתכם על חברות מהסרטים האלה?
