לאחרונה התחלתי לעבוד בחנות לחיות מחמד במרכז תל אביב. תקופת הניסיון שלי הסתיימה ביוני, ומאז אני נחשב לחלק מהצוות הקבוע. תנו לי לספר לכם מה זה אומר.
הצוות הקבוע בחנות מקבל כל סוף חודש מוצרים שיצאו מהמלאי למשל, שקי אוכל עם אריזה פגומה או שתוקפם עומד להסתיים, או אביזרים לחיות עם פגם קטן.
הרעיון הוא שאנחנו מסכמים בינינו מי לוקח מה. אין לי חיית מחמד בעצמי, אבל אני דואג לקחת משהו בכל זאת.
פעם ראשונה לקחתי הביתה שק אוכל לחתולים. להורים של אשתי יש חתולה בבית ברמת גן, אז מסרתי להם את האוכל.
אז הבנתי שתמיד כדאי לנסות לקחת משהו שיתאים לחתולים.
בפעם הבאה, הבאתי להם מתקן גירוד לחתולה. הוא היה קצת קרוע, אבל חמותי תפרה אותו בעצמה בקלות.
אבל כשלרגע הבאתי לה את המתקן, לא ממש התלהבו. נשארו כבר בלי אוכל לחתולה, ובמקום תודה שמעתי:
היית צריך להביא אוכל, מה הבאת רק את זה? לא יכולת לבוא לבד עם האוכל?
האמת, האמירה הזאת הייתה די לא נעימה במיוחד כי כבר בפעם הקודמת הסברתי להם איך אני משיג מוצרים מהעבודה. שוב הזכרתי להם את זה, והם העמידו פנים שהבינו.
בדרך חזרה הביתה, הצעתי לאשתי שפשוט נקנה כל חודש אוכל טוב לחתולה של ההורים שלה, וכשיהיה משהו מהחנות נוסיף. לזה הסכמנו.
הדבר המוזר היה שאחרי חודש פתאום גיליתי שנגמר להורים שלה 10 ק”ג של אוכל לחתולה. שאלתי את חמותי איך זה קרה, והיא הודתה שכבר הבטיחה לשכנה מהמכולת שתביא לה גם אוכל.
היא ידעה שאביא שוב, אז נתנה לשכנה מהמלאי שלה. ובזמן הזה, אני קניתי להן אוכל יקר. שוב הסברתי שאני מביא אוכל רק לחתולה שלהם.
בתגובה קיבלתי את המשפט המוכר:
הרי אתה עובד בחנות לחיות!
הם המשיכו להאמין שבכוונה אני לא משתדל בכלל להביא להן אוכל.
בשלב הזה הבנתי שאני חייב לעצור את השרשרת הזאת. אמרתי בפשטות להורים של אשתי, שמעתה מעיקרון לא אביא להם שום דבר. הסברתי שלא יצפו ממני למתנות מהחנות.
