יצאתי עם בחור בשם תומר. בחור טוב, עם ערכים מסורתיים, שהאמין באהבה אמיתית. תמיד עזר לאנשים היה מסיע ילדים לבית הספר, מאכיל חתולי רחוב. היה לו מראה נאה, דירה משלו בתל אביב, רכב, ומשרה טובה בהייטק.
הרגשתי בר מזל שתומר בחר בי להיות אשתו. אז, האמנתי שאני האישה הכי מאושרת בארץ. כל החברות שלי קינאו, אמרו לי כאחת: תיזהרי לא לאבד מישהו כזה.
אז ניסיתי לשמור עליו, והוא ממש נאחז בי. אבל האושר שלי לא החזיק הרבה זמן.
יום אחד תומר חזר הביתה עצבני, בקושי מביט לי בעיניים. שאלתי אותו מלא פעמים מה קרה. בסוף הוא הודה שפגש במקרה את בעלי לשעבר. חשוב להדגיש אין לי שום קשר איתו כבר. לא הראיתי לתומר אף תמונה, הוא אפילו לא ידע איך הוא נראה. כנראה שתומר בעצמו חיפש לפגוש אותו. בכל מקרה, המפגש הזה היה רק ההתחלה.
נניח שזה באמת היה במקרה, ותומר somehow זיהה אותו. אבל תומר ניגש אליו מיוזמתו ופתח איתו בשיחה. ישבו, עישנו סיגריה, והשיחה גלשה אל הנושא שלי. אני לא הסתרתי כלום מתומר, אבל תהיתי מה כבר יש לו לשאול. להגיד שנדהמתי זו מילה עדינה מדי. תומר הודה שלא היה אמור לעשות את זה. התברר שהוא שאל את בעלי לשעבר איך הייתי, איך האופי שלי, למה נפרדנו ועוד.
פרצתי בבכי. זו בגידה בעיניי ללכת לפגוש את בעלי לשעבר ולברר ממנו פרטים. אני פה לידו, יכול לשאול אותי כל דבר למה ללכת מאחורי הגב שלי? זה נראה לך הגיוני, תומר? מותר לעשות דבר כזה?
בעלי לשעבר אמר עליו כל מיני שטויות. ותומר ניסה לברר אצלי אם זה נכון. למה אני צריכה להסביר או להתנצל על דברים שמעולם לא קרו? מישהו פלט שטויות ואני אמורה להתגונן?
בפתאומיות, הבנתי שאני לא מסוגל יותר לכבד את האיש הזה. אני עוד מסוגל להבין סבתות שיושבות על ספסל בגינה ומרכלות על כולם אבל הן סבתות. ואתה גבר! למה ללכת ולחפש סודות מאחורי הגב שלי? הרי אתה בחרת בי להיות אשתך, אנחנו גרים יחד. מעולם לא נתתי לך סיבה לא לסמוך עליי. המעשה הזה של תומר נראה לי כל כך נמוך, כל כך מלוכלך שמיד איבדתי כל רצון להישאר איתו. לא היה לזה שום תירוץ. פשוט לא יכולתי לסלוח על בגידה כזו.
תמיד חשבתי שאם יגידו על בת הזוג של גבר משהו לא יפה, הוא או יתעצבן, או במקרה הכי גרוע יתווכח. אבל ללכת במכוון להיפגש עם אקסים, לשאול על ארוסתך מאחורי הגב שלה זה כבר מעבר לכל גבול.
וכך, “החתן המושלם” תומר התפוגג בעיניי. פתאום נזכרתי במה שהדור הישן תמיד היה אומר שבמשפחה הכי חשוב יש כבוד הדדי. אני אף פעם לא הלכתי לקצוות, אבל רכילות של גברים זה היה גדול עליי. לגבר מותר לטעות, לבכות, להישבר, להיות עקשן אבל להתחיל לרכל ולהאמין לשמועות לעולם לא.
