תקשיבי, ענת… אולי ננסה יחסים פתוחים? הציע גדי בזהירות.
מה? ענת התבלבלה לרגע. אתה רציני?
למה לא? זה דבר מקובל, גדי משך בכתפיו בניסיון להיראות רגוע. בחו”ל אנשים חיים ככה. את יודעת, זה אפילו מחזק זוגיות. אמרת בעצמך שבדיאטה מותר לפעמים שוקולד קטן כדי לא להתפרק. אז ככה אני רואה את זה גיוון זה דבר מועיל.
ענת מצמצה בעדינות, מנסה לעכל את ששמעה. להשוות מאהבת לקוביית שוקולד? מגוחך, אולי אפילו עז מצח.
גדי… היא החלה לומר. אם אתה רוצה להיפרד, תגיד. אעניק לך את החופש שלך, רק אל תערב אותי ברעיון הזה.
למה את ישר נעמדת על הרגליים האחוריות? אני אוהב אותך, פשוט… לא נשאר הרבה ניצוץ. אולי קצת ריגוש מחדש בינינו יעזור, כי הפכנו לזרים ישנים גב לגב, מדברים רק על קניות וחשבון חשמל. הכול שגרתי, חייבים לזעזע את המצב. אני לא מגביל אותך תכירי מישהו, תתאווררי. זה לא רע.
ענת הצרה את עיניה. פתאום הבינה גדי משקר. תנועות הידיים, עיניים רצות… אולי הוא רוצה חופש, לא עכשיו, אלא בכלל כבר מזמן.
תגיד ישר כבר מצאת מישהי, נכון? ועכשיו אתה מציע לי להיות שותפה, רק כדי להקל על המצפון שלך?
נו באמת! גדי נפנף ביד בזלזול. אם זה היה ככה, לא הייתי שואל אותך בכלל. בכלל, אני מתחרט ששאלתי. את חיה בעבר.
הוא קם בגישה צדקנית ויצא לחדר אחר, וענת נשארה עם מחשבותיה.
רבע מאה הם יחד. את מיטב שנותיה נתנה לו, עברה איתו גם חסרון בכסף, עבודה עד מאוחר שכיום נראתה פתאום אחרת… והוא, בביטחון מדומה, מציע לפרק את המשפחה במסווה של “ריגוש”. להרפות מהשגרה… איזו מילה נוחה.
הם ישנו באותו בית אך בחדרים נפרדים. ענת לא הצליחה להירדם. הפסיקה להבין, איך הגיעו לנקודה הזאת. הרי פעם גדי היה מביא לה זר לוטוסים ענק, עבד שעות נוספות כדי לשמח אותה בחתונה יפה, התרגש בלידת בתם. היום עדיף היה אם פשוט היה עוזב.
מתי הגיעה נקודת האל-חזור? אולי כשחדלה להתגנדר בשבילו? או כל פעם ששכח את יום הנישואים בתירוצים? די מה זה כבר משנה?
מצד אחד רצתה לסיים הכול, לשכוח הכול. מצד שני איך מוחקים חצי חיים כל-כך בקלות?
אולי לא היתה ביניהם תשוקה, אבל היתה שגרה נעימה, דירה מרווחת, הרגלים משותפים. גדי היה תמיד גב חזק עזר גם להורים שלה. לא כל אחד היה לוקח הלוואה כדי להושיט יד לאמו של אשתו.
בלב ענת סערו רגשות עלבון, כעס, פחד. אולי בעיניו היא סתם אישה מבוגרת, מבשלת מרק ורק מחכה לו שיחזור מהבילויים? לא ולא.
בסדר, אמרה לו בבוקר. שיהיה כפי שאתה רוצה.
מה זאת אומרת?
אני מסכימה לפתוח את היחסים.
גדי כמעט נחנק מהתה. ציפה לוויכוח, אבל ענת פשוט הסכימה בשקט.
טוב, אולי אפילו תאהבי את זה, רטן. אני ממילא מתעכב היום במשרד.
הלב שלה דקר. כל-כך מהר?
בערב היה שקט, ענת הרגישה בודדה, כאילו חפץ שנזרק כי התיישן.
הביטה במראה: עיניים עייפות, קמטים זעירים, אך גוף עדיין חטוב, שיער מלא. אולי הבעיה היא בכלל בו? גברים אחרים כן חייכו אליה נתי מהעבודה, שנכנס לחברה חודש לפני כן.
גבר נאה, קצת שיער אפור, קול עמוק, מבט מחויך. כל הזמן התעניין בענת פתח לה דלתות, הביא לה קפה, מחמיא פה ושם. הזמין פעם לארוחה.
נתי, אני בדיאטה שנקראת “נשואה”, התחכמה ענת אז.
ענת, נישואין זו חותמת, לא עונש, הוא חייך. אבל לא אלחץ.
עכשיו, כשהגדי ביקש “להתאוורר”, אולי לא תתאוורר?
ערב טוב, נתי. ההצעה לארוחת ערב עדיין בתוקף? נפתח לי קצת תיאבון, כתבה במסרון.
זו אפילו לא היתה נקמה. ענת רצתה להרגיש שוב אישה. להחיות משהו בעצמה שגדי רמס בקלות.
הערב עם נתי היה נעים. ג’נטלמן אמיתי, הקשיב, החמיא, התעניין. לפתע הרגישה כמו המרכז של הערב, לא רק טבחית ומכבסת.
בסוף הארוחה הוא הציע: בא לך להמשיך אצלי? נעבור בחנות יין, נצפה בסרט
היא הנהנה. משהו בתוכה צעק לה לעצור, אבל זכרון פניו של גדי, כשהציע לה “להתאוורר”, הכריע.
ואז, כשהיו כבר אצלו, הטלפון התחיל לרטוט. גדי. סיננה פעמיים, הוא לא הרפה.
כן, ענת ענתה בשקט.
איפה את מסתובבת?! כבר עשר! אין אוכל, אין כלום, את לא בבית! נהיה לך פז”ם?!
נתי הבין מיד והסתלק לחדר השני.
האמת? אני בפגישה.
פגישה?! איזה פגישה?!
תרצה שאסביר לך כמו לילד? אתה הצעת יחסים פתוחים אתמול. זה מה שרצית תכירי, אתאוורר. מה קרה, כואב כשזה הפוך?
גדי התעצבן.
באמת יצאת ככה למישהו? אני רק בדקתי אותך! לא היה לי אף אחת. או תארזי את הדברים, או שאני הולך. נתגרש.
הוא טרק את השיחה. ענת נסתה לעכל את ההשפלה.
הכל בסדר? נתי חזר.
כן… קצת בלאגן, ענת חייכה חלושות.
נראה לי כדאי שתסגרי עניינים, הוא הוציא אותה בעדינות.
האגדה נגמרה. נתי רצה ערב קליל, קיבל דרמה. קל להבין אותו.
הייתי צריכה פשוט להתגרש, חשבה ענת. מחשבה טובה, מבחינתה, תמיד מגיעה מאוחר מדי.
באותו לילה ענת לא חזרה לבית. ישנה במלון, הרגישה שמאז הכול השתנה ואין דרך חזרה.
שלוש שנים חלפו…
החיים סיננו את המיותר, חיתוך כואב.
גדי מצא מהר חברה חדשה אפילו לפני הגירושים הרשמיים. אולם כשהם מכרו את הדירה, אותה מלווה החדשה ברח לו, ולקחה איתה חצי מהכסף מהחלטה.
עם נתי לא היה כלום. בעבודה היו אומרים “שלום” ותו לא. ענת למדה שהגברים שממהרים לשחק מאהבים כשהופכים למישהו שנדרש לו להיות גב, לפתע נעלמים.
למען האמת, ענת יותר לא חיפשה בן-זוג. כשהגיעה לדירתה החדשה, גילתה שיש לה שפע פנאי ואנרגיה. פעם כל זה היה נבלע בשגרה ונסיונות לרצות את גדי.
החלה לשחות בבריכה, מה ששיפר לה את הגב, למדה אנגלית, הסתפרה קצר ושינתה מלתחה.
אבל הדבר הגדול באמת: הפכה לסבתא.
בתה, מאיה, ילדה לפני חצי שנה. בהתחלה, בזמן הסערה, מאיה כעסה. גדי, בכשרון רב, עשה מעצמו קורבן. סיפר שמלאה דאגה גרועה, רימתה אותו והרסה את המשפחה.
אבל הזמן יישר קווים. מאיה באה לבקר, לדבר, לשאול. נחשפה לאישה אמיצה, עייפה, כנה. ענת שיתפה במה שקרה שגדי הציע זאת בעצמו, שהוא היה נעלם בלילות. מאיה, שכבר חוותה נישואים בעצמה, הבינה. מהרגע שגדי מיהר למצוא זוגיות חדשה העדיפה את הצד של אמא.
עכשיו, ענת ישבה במטבח של מאיה, מחזיקה את סבתה, תינוקת בשם שי, שתפסה לה את האצבע.
אבא שלך שוב התקשר… אמרה מאיה. רצה לראות את שי.
ומה אמרת לו? שאלה ענת בשקט.
אמרתי שאנחנו לא בעיר, מאיה נאנחה. לא רוצה לראות אותו. פעם משמיץ עליך, אחר-כך רוצה לשכנע לחזור. כל הופעה שלו מערערת אותי, לא רוצה שינסה גם על שי את המשחקים שלו. שימשיך לאהוב את החופש שלו…
ענת שתקה, חיבקה את נכדתה.
גדי השיג את החופש שרצה. אף אחד לא דורש תשומת לב, לא מפריע לו לסיים חדשות. רק שגילה שהחופש לבד מר, אבל כבר מאוחר מדי.
ובכל זאת, ענת למדה: כשאת בוחרת בעצמך, החיים מתמלאים מחדש שמחה וחום. לפעמים, דווקא אחרי קריסה קשה לגלות מה את באמת שווה ולצמוח מתוכה חזקה, שלמה ואהובה.
