הדסה, את יכולה לעזור לי קצת עם החשבון? ביקש בעדינות נבו, מביט בתקווה לעבר בת זוגו של אביו. יש לי מחר מבחן, ואבא יחזור מהעבודה מאוחר.
חמוד, אין לי עכשיו זמן, ענתה הדסה בעודה שקועה במחשב הנייד. החתונה שלנו עוד שבועיים, ויש עוד מלא סידורים לעשות. אתה הרי רוצה שתהיה לנו חתונה מושלמת, נכון?
ברור, לחש נבו באכזבה, וגרר את רגליו בחזרה לחדרו. הדסה לא הייתה חביבה עליו בכלל, אבל אבא שלו היה מאושר. בשבילו הוא מוכן להתאפק.
אמא של נבו חלתה במחלה קשה, ולא יכלה עוד לגדל אותו.
ילד בן שמונה לא צריך לראות את אמא שלו סובלת!
עם המילים האלה, לקח יאיר אבא של נבו את בנו אליו. בת זוגו לא הייתה מרוצה מהמצב, אבל שתקה. לא רצתה לריב עם יאיר לפני החתונה.
הדסה עמדה פנים של אישה אכפתית ומבינה, שמרחמת על הילד כל עוד יאיר נמצא בבית. אבל כשיצא לעבודה, הנוכחות של נבו הפכה לשקופה עבורה. הילד פשוט לא עניין אותה.
ימים ספורים לפני החתונה, המחשב של יאיר התקלקל, והוא נאלץ להשתמש בלפטופ של הדסה. הוא התכוון רק לבדוק מייל דחוף, אבל הידיים הובילו אותו כלאחר יד להיסטוריית הדפדפן.
פניו של יאיר הקשיחו עם כל שניה. הוא טרק את המחשב וסגר אותו ברעש, פנה לסלון שם הדסה ראתה טלוויזיה.
מה זה השטויות האלו של פנימייה לילד שלי? שאל בניסיון לשמור על קור רוח.
מה? הדסה קימטה את מצחה. אמרת שתשלח רק מייל. מה אתה עושה כאן בכלל? לא מתבייש?
אני רוצה תשובה. השיב יאיר בתקיפות. מי נתן לך זכות להחליט על הילד שלי?
בדיוק, שלך. השליכה הדסה את השלט. לנו יהיו ילדים משלנו. נבו רק מפריע. גם בלימודים הוא לא מבריק. איזה דוגמה זה?
הוא עובר משבר! אמא שלו נוטשת אותו! הוא נמצא בסביבה חדשה, והוא סובל. ואת רק חושבת איך להיפטר ממנו. יאיר כבר צעק, טוב שנבו היה בבית הספר.
אל תצעק עליי! התעצבנה הדסה. אני לא מחויבת לגדל את הילד שלך. יש לו סבתא, שתיקח אותו אם לא טוב לך ההצעה שלי.
מתי חשבת לספר לי על התכנון המדויק שלך? יאיר לא נרגע. שבוע אחרי החתונה? חודש?
תוך יומיים, ענתה הדסה בביטחון קר למה למשוך? כבר ביררתי הכל. חברה שלי עובדת ברווחה, תסדר את הכל מהר. יהיה לו שם טוב יותר.
תדעי לך, אמר לפתע בקור רוח מר אני לא אעזוב את נבו לעולם. אני אוהב אותו יותר מכל. הוא כל עולמי.
ומה איתי? קמה הדסה בזעם. אני לא חשובה? אתה לא אוהב אותי? ככה? אז תבחר או הוא, או אני!
הוא. השיב יאיר בלי שמץ של היסוס. יש מספיק נשים בעולם, בן יש לי רק אחד.
נשים? נראה לך מישהי תאהב אותך חוץ ממני? הדסה רעדה מכעס או שבאמת נדמה לך שמישהי אחרת תאהב את הילד שלך? תתעורר, ילדים של אחרים אף אחד לא רוצה.
יש לך שעה לאסוף את כל החפצים שלך ולעזוב את הדירה. גם את המתנות קחי, לא אכפת לי. יאיר לבש את המעיל, נעצר רגע ליד הדלת ואמר בשקט אני לא רוצה לראות אותך יותר. אם באמת חשבת שאני מאוהב בך טעית. רק רציתי אמא חדשה לנבו.
רגע, יאיר, ומה עם החתונה? מלמלה הדסה בבילבול. הייתה בטוחה שיתנצל ויקום לרצות אותה, ופתאום הוא זורק אותה.
את לא מבינה? ענה יאיר באכזבה לא תהיה שום חתונה. עשיתי את הבחירה שלי, והיא לא לטובתך. תארזי את הדברים. אם אחזור ותמשיכי להיות פה, לא אהסס להוציא אותך.
הדלת נסגרה. הדסה צנחה עייפה לספה, בוהה בחלל מבחינתה הדירה כבר הייתה שלה, ולא רצתה לעזוב.
נשמע צלצול בדלת. הדסה קפצה, מחייכת אולי יאיר חזר להשלים
משלוח בשבילך, אמר שליח בבגדי חברת שליחויות רק תחתמי כאן.
בחמת זעם הדסה כמעט שברה את העט כשהחתימה. השליח הביט בה מוזר, ומיהר להסתלק.
ובקופסה שמלת כלה מדהימה, יקרה מאוד, שהוזמנה במיוחד. הדסה השליכה את השמלה הלבנה בזעם על הרצפה, ורמסה אותה עד שהפכה לסמרטוט חסר ערך.
בעצבנות שלפה את הפלאפון, חייגה לחברתה וגררה מזוודה מהמחסן.
מה קרה? נשמע קול כעוס מהצד השני. לא ישנה, ואת לא נותנת לי לישון. התרגשות לפני החתונה? לעגה החברה.
אין חתונה! לחששה הדסה, מעבירה את השיחה לרמקול. אני אורזת. תבואי לאסוף אותי?
מה קרה? נשמעה החברה לפתע רצינית. הוא פגע בך?
ועוד איך! קראה הדסה וסיפרה לה הכל. החברה שותקת. נרדמת?
את באמת ניסית להיפטר מהילד?
ברור, למי הוא נחוץ. הייתי ילדה משלי.
את יודעת אחרי רגע של שתיקה החברה אמרה אני לא מבינה אותך. ואני גם לא רוצה להבין אותך. לא תיארתי לעצמי שאת יכולה לעשות דבר כזה.
לא אכפת לי מה את חושבת התרגזה הדסה, מתקשה לסגור את המזוודה תבואי?
לא, ענתה בקור. תתקשרי למישהי אחרת.
טוב, אז אקרא מונית…
***********************************************
יאיר אסף את נבו מבית הספר, ויחד הלכו לפארק להאכיל יונים. נבו שמח שאבא סוף סוף מתפנה אליו, אבל לא התאפק ושאל:
אתה לא צריך לעזור להדסה עם החתונה? שאל בדאגה, חושש שאבא יגיד שצריך לשוב הביתה.
לא, ענה יאיר והפתיע את בנו. חתונה לא תהיה. אתה לא ממש תתבאס אם הדסה לא תגור איתנו, נכון? יאיר נלחץ לרגע, כי הוא בכלל לא חשב איך נבו יגיב לגירוש כמעט אמו החורגת.
ממש לא אתבאס, אמר נבו, עיניו בורקות אפילו לא קצת. האמת, אף פעם לא מצאתי חן בעיניה.
אל תדאג, חיבק אותו יאיר חזק בינתיים נחיה יחד שנינו. יבוא היום ותהיה מי שתואב אותך כמו את הבן שלהנבו הישיר מבט אל היונים שהתלהבו מהפירורים, ואז חייך לאביו בפעם הראשונה זה שבועות:
אבא, אתה יודע? למרות שההתחלה שלנו לא הייתה קלה, אולי עכשיו יהיה קצת יותר שמח.
יאיר ליטף את ראשו, וסוף סוף נשם לרווחה.
בטוח יהיה, גיבור שלי. קדימה, יש לנו עוד המון פירורים ויונים להאכיל ועוד המון חיים לחיות יחד.
קרן שמש חורפית פרצה בין העננים. נבו שלח יד, אוחז בידו של אביו, ויחד צעדו משם באור החדש שהתגלה להם שניים, אבל שלמים.
ואיפשהו, בפעם הראשונה מזה זמן רב, התגנב ללבם תקווה שאולי, רק אולי, הסוף העצוב שהתחיל הוא בעצם התחלה טובה ממש.
