חמות בשתיים: כך הפתיעה וליהפנטה אותי חמותי של אשתי, כשנחתה לביקור בלתי צפוי בתל אביב, סחפה אותי להרפתקה בשוק הכרמל, עם שירים, קבב, גור חתולים ומתנות לאולגה ולאירנה, והשאירה אותנו עם צוואה, הרבה שמחה והרפתקאות לכל החיים

מה זה? אומר יגאל בלי הקדמה, כשרואה בפתח הדירה את סימה, סבתא של נועה, אישה קטנה ורזה במכנסי גינס וחיוך ערמומי. עיניה השובבות מנצנצות מתחת לעפעפיים המכווצים.
“סבתא של נועה, סימה שטרן,” מזהה יגאל מיד, “אבל מה פתאום בלי הודעה, אפילו לא טלפון…?”
שלום, נכד! סימה ממשיכה לחייך תכניסי אותי הביתה או שאתפוס פה שיזוף?
ברור, תיכנסי! נדרך יגאל ומפנה לה מקום.
סימה גוררת לתוך הבית מזוודת גלגלים קטנה… בשבילי חזק, כן? פוקדת כשיגאל מוזג תה. נועה בעבודה, עדי בגן, ואתה למה משוטט בבית?
שמו אותי לחופשה, משיב יגאל בעייפות, שבועיים חובה. שם ירדו לטמיון כל החלומות למנוחה. הוא מעיף מבט מלא תקווה בסימה: לכמה זמן באת?
קלעת, מהנהנת, לתקופה ארוכה.
יגאל שוב נאנח. הוא מכיר את סימה בעיקר משמועות. ראה אותה בחתונה שלו ושל נועה, אז היא עוד גרה באשדוד. שמע עליה בלי סוף מנחום, חמיו כשסיפר על סימה, נפלו פניו והתערער קולו. היה אפשר לראות עד כמה הוא ירא אותה.
תשטוף כלים, מנהלת סימה את העניינים אחר כך תתלבש, נטייל קצת בעיר, תדריך אותי!
ליגאל אין טענות. טון הדיבור שלה החזיר אותו ישר ליחידת התותחנים, למפקד פלוגה שמעולם לא ענו לו חזרה.
קודם כל הטיילת! מורה סימה, איך מגיעים לשם הכי מהר?
היא לוקחת אותו בזרוע, פוסעת בנחישות על המדרכה, סוקרת הכל בהתלהבות.
במונית, משיב יגאל.
סימה לפתע שופתה באצבעות על השפתיים ושורקת שריקה עוצמתית. מונית חולפת נעמדת בחריקת בלמים.
למה לשרוק? מה יגידו אנשים? מתחלחל יגאל כשעוזר לה להתמקם.
אף אחד לא יחשוב עליי כלום היא צוחקת אולי יחשבו דווקא שאתה לא יודע להתנהג.
הנהג פורץ בצחוק עם סימה. הם מעניקים זה לזה כפיים קולניות כאילו צחקו על בדיחה מוכרת.
יגאל, אתה בחור שקט, מבית טוב, סימה פותחת בטיילת. אולי הסבתא שלך הלכה תמיד ישר, אבל אני בחיים לא ידעתי להשתעמם. דובי, עליו השלום, סבא של נועה, בכלל היה תולעת ספרים חרוץ עד שנגרר אחרי. גררתי אותו איתי למדבר, גרמתי לו לצנוח, רק רחפנים הוא פחד. תמיד חיכה לי למטה, בזמן שאני עושה סיבובים באוויר.
יגאל מופתע. נועה מעולם לא סיפרה על הרפתקאות של סבתה. החיים שלה, כנראה, היו אמיצים ומסעירים הכל מסתדר פתאום. סימה מתקבעת עליו במבט קפדני:
עשית צניחה?
בצבא, ארבע עשרה, גאוות יחידה, עונה יגאל.
יפה מאוד! סימה מחייכת ומזמזמת בשקט:
“עוד קפיצה, עוד רגע,
לא לפחד מהשמים…”
יגאל מכיר טוב את השיר ומצטרף בהתלהבות:
“נפתח מצנח מלמעלה,
ומעלינו ציפורים…”
השיר הופך אותם מיד לקרובים יותר, יגאל כבר פחות חושש מהסבתא המיוחדת.
ננוח ונאכל משהו, מציעה סימה בוא נשב כאן. נדמה שהריח של השיפוד פה טוב משאר המקומות, מריח, נכון?
השיפודיה מאוכלסת בבעל מסעדה כהה שיער וחד עיניים, שמוריד נתחים מהשיפוד במיומנות. המבט שלו מרמז שהיה שמח להשחיל חרבות גם לאויבים. מתחשק כמעט לצעוק “יאללה!” ולרקוד הורה בסערה… סימה מתיישבת, מתנוצצת בעיניה, ופתאום פוצחת:
“שלום לך חבר,
תביא צלחת עם בשר…”
השיפודאי נדרך, פונה אליה, ואחר כך מצטרף בפזמון נוסטלגי:
“כל אחד שמח,
כששרים בפינה.”
בבקשה, כבוד הגברת, הוא מחייך חיוך רחב, ומניח על השולחן צלחות, שיפודים, פיתות וסלט ירוק. מביא שתי כוסות יין ירושלמי ומניח יד על הלב.
אל השולחן מתקדם זהירות גור חתולים אפור שנשלף מהשיחים, מביט עליהם בתקווה שקטה.
בדיוק אותך חיפשנו, צוחקת סימה בוא, קטן. פונה לשיפודאי: אפשר עוד קצת בשר חי קטן עבור הידיד שלנו?
בזמן שהחתלתול אוכל, סימה גוערת ביגאל:
ויש לכם ילדה! בת בבית! איך היא תלמד חמלה, דאגה לחלשים, אם אין חתול בבית? הנה, קטן כזה יעזור לכם ברוך.
אחרי הסיבוב, סימה רוחצת את החתלתול, ויגאל נשלח לקנות עבורו ציוד: ארגז חול, קערות, משטח גירוד ומיטה לפי רשימה מפורטת. כשהוא חוזר מצויד, כל הבית מתמלא קולות צחוק נשיים. נועה ועדי נצמדות לסבתא, שמנשקת אותן שוב ושוב. החתלתול, יושב על גב ספה, מתבונן בסקרנות במשפחה החדשה.
לך, עדי, זה בגדי קיץ, מחלקת סימה מתנות, ולך, נועה, הנה משהו שיגרום לבעל להעריך אותך תחתוני תחרה…
כל השבוע עדי נשארה בבית. היא וסימה נעלמו בבקרים, חוזרות עייפות אך מרוצות בסביבות הצהריים. בבית חיכו להם יגאל וחתולון, שלבסוף זכה לשם “לביא”.
בערבים מצטרפת גם נועה, והחמישייה, כולל לביא, יוצאים יחד שוב להסתובב בשכונה.
יגאל, רציתי לדבר איתך אומרת ערב אחד סימה, פנים רציניות מהרגיל, מחר אני חוזרת, הגיע הזמן. זה בשביל נועה, תמסור לה אחרי שאעזוב היא מגישה דף בקובץ פלסטיק. הצוואה שלי. את הדירה והכול משאירה לה, ואתה, תקבל את הספריה דובי הקדיש לה חיים שלמים. יש שם מהדורות נדירות עם הקדשות.
למה ככה, סימה? יגאל מזדעק. סימה משתיקה אותו ביד רכה:
נועה לא יודעת, אבל לך אגיד בלב שלי יש בעיה. אולי זה ייגמר פתאום, צריך להתכונן.
אבל למה לבד? נעלב יגאל. צריך שמישהו יהיה איתך!
תמיד מישהו איתי. סימה מחייכת. יש את הבת שלי, החמות שלך, קרובה. ואתה תשמור על נועה וגידל את עדי. בחור טוב, אתה אמין. ואני בעצם בשבילך “חמות בריבוע”! היא טופחת לו על הכתף וצוחקת בקול.
אולי תישארי עוד קצת? מקווה יגאל.
סימה מחייכת ומנידה ראש בשלילה.
כל המשפחה יוצאת ללוות אותה, אפילו לביא בזרועות עדי, נראה כמעט עצוב.
סימה שמה אצבעות על השפתיים ושורקת. מונית עוצרת מיד.
בוא, גיסי, תלוה אותי לתחנה! היא מורה, נותנת חיבוק חם לנועה ולעדי, ומתמקמת במושב הקדמי.
הנהג בוהה בהשתאות, יגאל כבר משיב:
מה אתה מסתכל? לא ראית אישה מכובדת אף פעם?
סימה מנופפת ברעמה הלבנה שלה, שוב צוחקת בקול וטופחת לכף ידו של יגאל.