כלה בהשאלה – החתונה מתבטלת! – הודיעה פולינה להורים בארוחת הערב בהפתעה גמורה. אמא כמעט נחנקה מההלם, אחרי ששמעה את החדשות מהבת שלה. – פולינקה! את השתגעת? כבר קנינו שמלה, טבעות, הקפנו אולם… דימה שלך מחכה לרגע הזה כאילו מדובר באירוע של חייו… פוליה, תגידי שאת צוחקת – התחננה אמא. – לא, אמא, אני לגמרי רצינית. אני ופלויד נוסעים בקרוב ללונדון. זה אמיתי לגמרי – שמה פולינה סוף לעניין. – מה זה לונדון? שם הכול זר ומוזר. אנשים זרים, מדינה אחרת. תלכי לאיבוד, הילדה שלי! פלויד הזה עשה לך שטיפת מוח, תאמיני לי! בטח נשוי, אולי ילדים… הוא כבר לא צעיר בכלל! דימק’ה שלך אוהב אותך באמת! את כמו בת לנו ולְאַבָּא! אל תשברי לו את הלב! כל דבר בחיים חוזר בּוּמֵרַנְג – התחננה האם. – הכל בסדר, אמא. אתמודד. לא מפחדת – ענתה פולינה בעקשנות. …ואז, תוך שבועות, פולינה ופלויד טסים לאנגליה. פולינה תמיד חלמה להציץ לחיים בחו”ל. היא שלטה בצרפתית ובאנגלית על בוריין, ולמדה גם ספרדית – מי יודע מה יקרה בעתיד… אחרי התואר עבדה בסוכנות נסיעות כמתרגמת. שם הכירה את פלויד, כשנדרשה ללוות אורח מחו”ל. פלויד שם עליה עין מהפעם הראשונה. פולינה הייתה קלה וחייכנית, וגם נאה. והכי חשוב – הייתה צעירה! בת 23, פלויד בן 46. תחילה התייחסה עליו בביטול קל. לא תיארה שיציע לה נישואים – אחרי שבוע היכרות בלבד! אבל לפלויד לא אמרה שיש לה חתונה קרובה עם דימק’ה שלה. הייתה מבולבלת – מי מוותר על חתן זר? טוב, אין אהבה לפלויד, אבל מחכה לה חיים חדשים, מרגשים! ועל הכל – תודה לבעלה לעתיד. ודימק’ה? יסבול וישכח, הוא עוד צעיר. כך יצאה פולינה למסע הלא נודע… היא הודיעה לדימק’ה בשיחת טלפון – ולהפתעתה, בירך אותה לחיים מאושרים, למרות שכלל לא הבין מה ולמה. אבל הוא שקע בדיכאון עמוק ובשתייה ממושכת… …פלויד ופולינה נחתו בלונדון. פולינה נרגשת עד הגג – האם באמת הגשימה חלום? פלויד הביא אותה לבית ענק, שם פגשה את משפחתו – שני בניו הבוגרים, גיל ואֵוָן (מאוחר יותר יהיו פולינה ואֵוָן נשואים ומאושרים). ואז הופיעה… אשתו לשעבר של פלויד, לנורה, אישה מרשימה ויפה. לנורה התפרצה בזעם: – השתגעת, פלויד? מי הבחורה הזו? הבאת אותה לגור כאן איתנו? – כן, היא תהיה כאן. הבית הזה שלי. היא תתחתן איתי. אל תפגעי בה, לנורה – ענה פלויד בקול מפויס. פולינה נבהלה מִרְאֶה משפחה שמתנהלת כמשק בית אחד, למרות הגירושים – ולנורה שולטת בכולם… אבל בלב של פולינה כבר קיים אֵוָן. זה לא כמו דימק’ה עם הדמעות והבקשות סליחה – כאן היא הרגישה אהבה אמיתית, עמוקה ונצחית… אֵוָן בן ה-24 דמה חיצונית לאמו, בחור יפה. מהרגע הראשון נוצר קליק בינו לבין פולינה – משהו לא מוסבר ומשכר. …פלויד ביקש מפולינה לדחות את החתונה, בלי לפרש סיבה. היא הסכימה בשקט – לא רצתה לשוב לארץ. קיבלה חדר משלה בבית, היחסים בינה לפלויד היו חמימים וידידותיים – ולנורה עשתה הכל כדי להתעלם ממנה לחלוטין. …שלושה חודשים עוברים, פולינה לומדת להכיר את אֵוָן, והוא מגלה לה את סוד המשפחה: פלויד עדיין אוהב את לנורה, וגם ההפך – אבל ריב פיצץ את נישואיהם. כדרך להתגרות בלנורה החליט פלויד להביא לעצמו “כלה” חדשה, בתקווה שלנורה תרצה להתפייס – וכאן נכנסה לתפקיד פולינה, הכלה בהשאלה. מיד כשההורים יישלימו – פולינה תחזור הביתה עם מזוודה מלאה מתנות ואכזבות. פולינה פורצת בצחוק מר, מבינה שזו… כלה בהשאלה! – נפלתי בפח! גם אני פעם ברחתי מהחתונה… מה לעשות עכשיו, אֵוָן? – פוליה, לא אוכל לחיות בלעדייך! – מודה אֵוָן לראשונה. – גם אני לא… סוף סוף העזת! פחדתי שלעולם לא תאמר… – איך העזתי? הרי היית כלה של אבא שלי! לא ידעתי מה ההורים עושים. כשגיל סיפר לי – שמחתי כמו ילד! הבחורה שהתאהבתי בה פתאום חופשייה! והיית מסכימה אי פעם להתחתן עם אבא שלי, פולינה? – בדק אֵוָן. – אוי, ואניה (כך החלה לקרוא לו פולינה) – מרגע שהבטתי בך, כל מה שחשבתי עליו השתנה… הייתי מסרבת לאביך בלי למצמץ – מחייכת פולינה. השניים מתחבקים כאילו היו יחד תמיד. פולינה סולחת לפלויד ולנורה – מה לא עושים בשביל אהבה? מי שלא נכשל, לא טועה. וברקע – האהבה מנצחת. הרי בזכות הסיפור המבולבל הזה – מצאה את אֵוָן! מדהים איך הגורל שומר לאדם את האהבה מעבר לים… רצים אחרי האושר, והוא ממש מתחת לאף – אֵוָן ופולינה נישאו וילדו בן ואחריו בת. אֵוָן עטף את פולינה באהבה וחום – הבית היה מלא אושר. אגב, גם פלויד ולנורה חזרו זה לזו – כי לכל ריב יש תאריך תפוגה. היום הם סבא וסבתא מאושרים. …יום אחד קיבלה פולינה מכתב דואג מאִמָּהּ, שביקשה שתבוא לביקור. פולינה התארגנה לנסיעה, ואותירה את הילדים הקטנים עם סבתא לנורה. כשחזרה הביתה, קיבלה אותה האם בדמעות: – פולינקה! דימק’ה שלך נהרג! ולקח איתו את אשתו למקום שממנו לא חוזרים… בת שלוש נשארה יתומה. דימק’ה לא שכח אותך, תמיד אהב. ברגע שנסעת – מיד לקח מישהי במקומך, גם אותה אף אחד לא רצה… נולדה להם ילדה, קראו לה פולינה. ילדה מתוקה… ועכשיו, לאן? לבית יתומים? לפני מותו, בא אליי ודיבר על מתנה שירצה להשאיר לך, שתזכרי אותו כל החיים… ומותו היה קרוב כל כך… מסכן, לא הספיק… פולינה הקשיבה בשקט. לאחר שחשבה קצת, אמרה: – הספיק, אמא. אני ואֵוָן נאמץ את פולינה הקטנה שלו. זאת המתנה שדימק’ה השאיר לי… אֵוָן יתמוך בי, אני בטוחה. על כל דבר בעולם משלמים, אמא, את הרי יודעת… ועכשיו, תכיני לי משהו טעים – התגעגעתי לכל הבית. אני רוצה תפוח חמוץ או מלפפון חמוץ – הרי נשים בהריון אוכלות בשביל שניים! – קרצה פולינה לאִמָּהּ…

כלה להשאלה

החתונה מבוטלת! בישרה נעה להוריה בשעת ארוחת הערב, בלי להכין אותם מראש.
אמא שלה כמעט נחנקה במשקה, מופתעת עד עמקי נשמתה.
נעהלה, את השתגעת? כבר קנינו שמלת כלה, טבעות, שילמנו מקדמה לאולם… גיא שלך מחכה לחתונה הזו כאילו היא חמצן לנשימה… תאמרי לי, מותק, שאת צוחקת עלינו התחננה אמא, ראשה מזיע.
לא, אמא, אני לא צוחקת. אביחי ואני בקרוב עוברים לתל אביב. הכל מאוד רציני, נעה הציבה עובדה.
מה תל אביב פתאום? שם הכל זר, שונה, החיים לא פשוטים! את תיעלמי שם בלי שקל על הנשמה! אביחי שכנע אותך בראש בוודאי שיש לו משפחה… אולי ילדים! הוא מבוגר, כמעט כמו אבא שלך! גיא שלך אוהב אותך כל כך! הוא כבר בן בית אצלנו! אל תשברי לב אוהב, נעה. כל דבר מתגלגל חזרה בבומרנג ניסתה אמא לרכך אותה בקולה המתחנן.
לא מפחדת, אמא. אני אקח אחריות על ההחלטות שלי פסקה נעה בנחישות.

כבר אחרי שבועיים, נעה ואביחי עזבו יחד לתל אביב.

נעה מאז ילדותה חלמה לראות עולם, גם החלה ללמוד צרפתית והתמקצעה באנגלית, וכבר התחילה להתעניין בספרדית. בתור מדריכת תיירים בסוכנות נסיעות הכירה את אביחי חצי מפרשיות החיים. ליוותה אותו לאירועים, והוא מיד תפס את עינה. נעה, בת עשרים ושלוש חיננית ומלאת שמחת חיים, והוא ארבעים ושש, מנוסה, כריזמטי. בהתחלה קיבלה את חיזוריו של אביחי בדגדוג של חיוך. היא לא חשבה שהוא יציע נישואין בוודאי לא אחרי שבוע!
נעה לא סיפרה לו שבקרוב עליה להינשא לגיא, האהוב שלה מהבית.

בלב קרוע התלבטה משום שמעטות הבנות שמקבלות הזדמנות שכזו לחיות עם ישראלי מצליח בתל אביב הגדולה. אולי לא תאהב אותו, אבל תזכה לחיים מלאי אפשרויות. בטח תודה לו תמיד. ומה עם גיא? הזמן ירפא אותו, היא חשבה, הוא עוד צעיר ימצא את המזל שלו.

כשארזה בדרכה אל הלא נודע, התקשרה נעה אל גיא ובישרה לו בשקט שהכל נגמר. גיא, מבולבל, איחל לה באומץ אושר ויצא עם שברון לב למסע התמודדות אלכוהולי ארוך.

אביחי ונעה התמקמו בדירה רחבת ידיים בצפון תל אביב.
משם המשיכו עלילה דרמטית: המתינו להם שני בניו של אביחי איל ואורי.
(בהמשך, נעה תינשא לאורי ותמצא שם את אהבת חייה.)
במהרה יצאה מחדרה… ענת, גרושתו של אביחי. אשה אסתטית, חזקה.

איבדת את זה, אביחי? מי זו? מאיפה הבאת אותה? כאן היא תישאר איתנו? נחרה ענת בזעם.
כן, היא תישאר, וזו החלטה שלי. זה הבית שלי, נעה תינשא לי. אל תפגעי בה, ענת אביחי ביקש ברכות.

נעה הרגישה זרה ומבוישת. אחרי הכל, למרות הגירושין, גרו כולם יחד באותו בית. היה ברור ענת שולטת ביד רמה בכולם.
אבל אל ליבה של נעה כבר פלש אורי. לא דומה לגיא עם הבעיות שלו. זו הייתה אהבה ראשונית, צלולה, שכולה זוהר.

אורי, בן עשרים וארבע, דומה במראהו לאמו. חתיך, עם נוכחות שגדולה לו. ברגע הראשון ראה אותה ונפשו לא רצתה להרפות ממנה. בן רגע נוצרה ביניהם ברית נסתרת; פנטזיה על תהום רגשות שטרם נכבשו.

אביחי הודיע לנעה שעליהם לחכות עם החתונה בלי להסביר.
נעה, בלי תלונות, הסכימה. היא לא חשבה לחזור לירושלים.
הקצו לה חדר קטן ונעים. יחסיה עם אביחי היו עדינים ונקיים לחלוטין. ענת התעלמה ממנה, לאטרקטיבית או לא לא רצתה לראותה.

שלושה חודשים חלפו. נעה התקרבה לאורי, שהאיר לה על האמת מאחורי המשפחה התקועה.
התברר לה אביחי עדיין מאוהב בענת, וזה הדדי. מריבה הובילה לגירושין, אך הלבבות לא התרחקו.
אז אביחי בחר לקנא לענת הביא אישה צעירה והעמיד פנים כאילו עומד לשאת אותה, אולי נראה שענת תחזור בו. ונעה, בציניות מרה, הופקדה בתפקיד הכלה להשאלה.
וכשהפיוס יהיה, ישלחו אותה עם מזוודה וכרטיס חזור.

כששמעה את האמת, צחקה נעה בצחוק מריר:
מגיע לי! הפכתי לכלה להשאלה. ואילו אני בורחת מחתן משלי… אורי, מה עושים?
לא מסוגל בלעדייך, נעה! לחש אורי, קולו רוטט.
גם אני, סוף סוף הודית. כבר חשבתי שלא תעז, חייכה נעה.
איך יכולתי, כשאת הייתה ארוסת אבא שלי? לא ידעתי שזו רק הצגה גילה לי איל. כשהבנתי נדלקתי מרוב אושר. את אהובתי חופשיה!
אבל תגידי, היית מתחתנת עם אבא שלי באמת? אורי נעצב לרגע.
אוי, אורי שלי, מהיום הראשון ששמתי עין עליך הכל התהפך. הייתי דוחה בנימוס את אביך, חייכה אליו ברוך.

הם התחבקו, קרובים מאי פעם.
נעה סלחה לאביחי וענת מה לא עושים בשם האהבה…
כי לפעמים גם בדרך הזויה אפשר למצוא את האור; מי שיחפש רחוק יגלה את האושר מתחת לאף.
לא חלף זמן, ונעה ואורי נישאו כדת וכדין.
אורי עדיין פחד שתברח חזרה לירושלים, לכן לא דחה ילדים כעבור שנה נולד להם בן, ואחרי שנתיים בת.
אורי מלא אותה בחום שאין לו סוף. במשפחתם היה מקום לאהבה, לשמחה ולמריבות קטנות וטובות.

אפילו אביחי וענת חזרו לחיים משותפים. כי לסליחה יש תוקף, וכאב לא נשאר לעד. עכשיו הם היו סבא וסבתא מסורים באהבה לנכדים.

יום אחד קיבלה נעה מכתב מודאג מאמא שלה, עם בקשה לבוא לביקור.
נעה ארזה תיק אך בחרה להשאיר את הילדים אצל סבתא ענת עוד קטנים לנסיעות.
הדרך לירושלים הכבדה עליה, ובליבה תחושת אי-שקט.
כשנפגשה בבית, אמא שלה חיבקה אותה בדמעות וקיבלה אותה כך:
אוי, נעהלה! גיא שלך נהרג! את אשתו לקח איתו לעולם הבא… התהפכו על האופנוע והותירו בת קטנה בעולם יתומה של ממש.
שלוש שנים. ואין לה אף אחד, רק צרה.
את יודעת, גיא לעולם לא שכח אותך. חיפש מיד נחמה מצא מישהי, לא מתאימה, אבל נתנה לו ילדה מקסימה קראו לה נעה. חכמה, משונה למי דמתה. חבל על הילדה. עכשיו בית ילדים? פנימיה? ולך נותר רק לספר ערב לפני התאונה בא אליי גיא ואמר: רוצה לתת למתנה לנעה הקטנה שלכם, שתזכור תמיד… ולא הספיק. עזר לנו פה ושם, למרות שתמיד היה בשכרות.
ואת, היית בתל אביב…
לא הספיק אמא נכנסה לבכי קשה, העיניים אדומות.

נעה הקשיבה, שקולה, ואמרה בתוקף רב:
הוא הספיק, אמא. אני ואורי נאמץ את נעה הקטנה, והיא תהיה בתנו. כך גיא נתן לי מתנה אחרונה.
אורי שלי יתמוך. את יודעת, אמא, על כל צעד יש לשלם בעולם הזה…

ועכשיו, תני לי משהו לאכול, אני הרעבתי בדרך. רוצה תפוח חמוץ או מלפפון כבוש. הרי נשים הרות צריכות לאכול בשביל שניים… קרצה נעה לאמא בעיניים נוצצות.