שאול, הייתה שוב אצלנו חברה שלך? אחר כך המקרר תמיד ריק! אמרה תמר, אשתו של שאול, כשהציצה לתוך המקרר החצי ריק. כל פעם שהיא באה, כל האוכל נעלם.
נכון, נעה הייתה פה, השיב שאול. היא שוב התלוננה שאין להם שקל. לא יכולתי לשלוח אותה בידיים ריקות, היא בסך הכול אחותי.
גם נתת לה כסף? שאלה תמר בספקנות.
כמה מאות שקלים, ענה שאול במבוכה. נעה סיפרה שאייל שוב הסתבך בעבודה ואין להם אפילו לשלם שכר דירה.
מי היה מאמין לא ברור לי למה היא התחתנה כבר בגיל עשרים? למה אמא שלך לא עצרה אותה?
הרי את מכירה את נעה, אמר שאול. כשהיא נכנסת משהו לראש, אי אפשר להזיז אותה מזה. אל תדאגי, בסוף היא תתבגר.
תמר נשפה עמוקות. עצמאות זה חשוב, אבל עד עכשיו נעה חיה רק על חשבון המשפחה.
* * *
אייל היה בחור צעיר, רק התחיל להרוויח. הוא לא מיהר לפנק את אשתו במתנות. נעה לא רצתה לעבוד, והייתה בטוחה שאייל חייב לדאוג לה.
רותי, אמא של נעה ושאול, הייתה תמיד בצד של נעה. היא ראתה כמה קשה לזוג הצעיר, ותמיד דאגה לתת לנעה כסף, וגם דרשה משאול לעזור.
היא בחורה צעירה, צריכה להיראות טוב, אמרה רותי. נעה עוד לא מצאה עבודה שמתאימה לה, ואייל קמצן לא קטן. חובתנו לעזור.
ושאול עזר ככל שביכולתו. אבל תמר כבר נמאס לה. היא לא הבינה מדוע חלק ממשכורתו הולך על אחותו, כשהם בעצמם שוכרים דירה, חוסכים בכל דבר כדי לקנות דירה ואז האחות.
* * *
יום אחד נכנסה תמר הביתה וראתה את רותי ונעה יושבות עם שאול ומדברות בשקט. כשתמר נכנסה הכול השתתק. היה ברור שמשהו קורה. תמר שאלה:
אפשר לדעת מה בתכנון? יש לי הרגשה ששוב מבקשים עזרה כספית מהמשפחה שלנו.
את טועה, חייכה רותי בצביעות. אלה ענייני משפחה שלא קשורים אליך.
תמר גיחכה, הלכה למטבח להכין ארוחת ערב. חמש דקות אחר כך נכנסה נעה, פתחה את המקרר בלי בושה ושאלה באכזבה:
למה אין פה כלום? תמר, לא היית בסופר?
הייתי, ענתה תמר, בעצבנות. ועדיין, המשכורת רק בעוד יומיים, אז קניתי ממש רק מה שצריך. אם את רוצה, אחמם לך מרק.
אני מרק לא אוכלת, סיננה נעה בבוז. חוץ מזה, אני לא מבזבזת כסף על אוכל בבית אני מזמינה פיצה, סושי, ואוהבת לצאת עם אייל לבתי קפה.
יש לאייל כסף לכל הפינוקים האלה? כל הזמן את מתלוננת שאין כסף.
אז אני מבקשת מאמא ומשאול. זה רגיל, מהמשפחה עוזרים.
קצת אחרי זה, רותי ונעה הלכו. תמר שאלה את שאול למה הן באו באמת.
אמא מתכננת למכור את הצימר ורצתה שאעזור לה עם זה. היא מתכוונת לתת את כל הכסף לנעה. היא עדיין צעירה וצריכה התחלה טובה.
ומה איתנו? תמר הייתה בהלם. לא מפריע לך שהכול הולך רק לאחותך? ככה לא בונים התחלה. אני, אשתך, מתנגדת. זה לא יועיל לה.
תמר, תישארי בצד, אמר שאול ברצינות. הצימר של אמא, היא תחליט למי לתת את הכסף.
ושאול סיים את השיחה, עבר לחדר השני. הוא היה משוכנע שאמו עושה את הנכון, וגאה בנדיבות שהוא מראה כלפי נעה.
* * *
הצימר אכן נמכר. כבר היה ברור לתמר נעה לא תבזבז את הכסף על דבר הגיוני. מסעדות, בגדים יקרים, גאדגטים הכול נכנס ללייף סטייל נוצץ.
כשהכסף נגמר, שוב רצה נעה אל אמא שלה והתחילה לקטר:
אין לי שוב שקל! אני רוצה רשיון נהיגה ורכב! למה אין לכם כבר מה למכור? יש הורים שקונים לילדים שלהם חצי רמת אביב אמא, למה אנחנו עניים?
רותי הייתה בהלם. אפילו היא לא ציפתה שהבת שלה תבזבז סכום כזה מהר. אחרי שהתאוששה, אמרה:
נעה, זהו. אין יותר. חשבתי שתשקלי טוב מה עושים עם הכסף, שתשמרי, אולי תתחילי לעבוד. יש לך תעודה של מנהלת חשבונות לכי לאיזה משרד!
מנהלת חשבונות? אוי ואבוי לבהות במסך כל היום? שייפגעו לי העיניים? בעלי צריך לפרנס אותי, גם את היית צריכה. לא נולדתי כדי להסתדר לבד! תודה באמת!
חכי רגע, ניסתה רותי להרגיע. אולי נבקש משאול לעזור? נגיד שזה משהו חשוב. הם חוסכים לדירה, בטח נשאר להם משהו.
נראה לך? תמר קמצנית, חוסכת אפילו באוכל. לפחות שאול תמיד מתגייס.
בואי, נלך אליהם, סיכמה רותי בהחלטה. אל תדאגי, ממני לא מסרבים.
אחרי שעה כבר עמדו רותי ונעה בדירה השכורה של שאול. תמר ראתה מיד הן באות בדרישה, לא בברכה.
שאול, יש לנו משהו דחוף ביותר! הצהירה רותי ברגע שנכנסה. רק אתה מסוגל לעזור.
תמר מיד נדרכה. ברור שהן פה בשביל כסף, חשבה. קשה להאמין במשהו אחר.
מה קרה?
נעה רוצה לקנות רכב, אבל הכסף מהצימר כבר נגמר, הודתה רותי במבוכה. חשבנו שתוכלו לעזור.
תמר לא יכלה להסתיר את ההלם:
מה? נגמר לך כל הכסף? קיבלתם סכום יפה, איפה זה נעלם? נעה, אולי תפסיקי לבזבז בלי חשבון!
את לא תגידי לי איך לחיות! נעה התפרצה. אני בחורה צעירה, לא איזה עכברה משוק הפשפשים. מגיע לי פאבים, ספא ומוצרים טובים. לא אעבור את הנעורים שלי בעוני!
חשבת אולי להתחיל לעבוד? עקצה תמר. זה עוזר להפסיק לקבץ כסף מהמשפחה.
שאול פחד מעימות וניסה להרגיע:
רגע, נחשוב יחד. אין לנו כסף לרכב, אולי נוכל לתת סכום קטן.
כל הכבוד, בני! רותי קרנה מאושר. תמיד ידעתי שתהיה בצד שלנו!
לא חשבתם לשאול אותי? תמר התפרצה. מצטערת, אני לא אוציא שקל. נעה יש לה בעל. הוא שידאג. ממני לא יהיה כלום, סוף פסוק!
שאול קיווה לעזור, הביט במבוכה באמו וניסה להרגיע את תמר:
תמר, זה כסף משותף, גם לי יש מילה. אמא רק רוצה הלוואה היא תחזיר.
ברור שאחזיר! או שאולי אני נוכלת? אני רק עוזרת לנעה, וזהו.
תמר הרגישה מאוד לא בנוח, כאילו אסור היה לה לסמוך על רותי, אבל יותר גרוע היה לאבד סופית את כספי החיסכון.
מצטערת, אני באמת לא יכולה לעזור, אמרה כבר בלי להתווכח. אנחנו חוסכים לדירה וזה קודם.
נעה, בואי נלך, אמרה רותי. רואה? אין להם לב. רק לעצמם דואגים.
נעה עזבה בעצבים ומייד הפגינה עלבון. רותי מיהרה אחריה, לא מוכנה לוותר, אמרה לשאול:
נדבר עוד, בני, לחשה. אשתך קובעת פה הכול?
ברגע שהדלת נסגרה, שאול התפרץ על תמר:
איך יכולת? מה אמא תחשוב? שאנחנו לא עוזרים?! שהכסף חשוב לנו יותר ממשפחה?!
זו באמת מצוקה? ענתה תמר. פעם עזרו לנו בכלל? בטוחה שאף אחד מהמשפחה שלך לא ייתן לנו שקל לדירה. די, נמאס לי מסיפורים על נעה המסכנה.
ימים אחר-כך הם השלימו. אבל תמר לא ידעה לשאול לא היו עכבות. הוא לקח מהחיסכון לדירה והביא לרותי.
כשרותי ראתה את המעטפה שמחה:
כל הכבוד, בני! ידעתי שגידלתי אותך נכון, תעזור קודם לנעה ואחריה יעזרו לך. ואל תגלה כלום לתמר, אתם עוד צעירים, תספיקו לחסוך.
* * *
יום אחד דפדפה תמר באינסטגרם, ראתה את נעה מאושרת ליד מכונית חדשה. משהו צרם לה ושאלה את שאול:
אתה ידעת שנעה קנתה רכב? מאיפה הכסף, אייל מצא מיליארדים פתאום? אחותך תמיד יודעת להשיג את שלה.
אני יודע, מלמל שאול. כולנו עשינו גיוס עזרנו לה להסתדר.
מה גיוס? גם אתה השתתפת? למה לא אמרת מילה?
שאול השתתק. תמר רצה לארון, גילתה בעיניים קרושות: הכסף חסר.
מה עשית? צווחה. לקחת את כל החסכונות ונתת לאחותך? אני לא מאמינה! שאול, איך עשית לי את זה?!
הפעם שאול, שתמיד היה שקט, התפרץ בכעס:
זה לא עניינך! אני ראש המשפחה, אני אחליט! לחסוך לדירה עוד נספיק נעה צריכה רכב עכשיו! ואם את שונאת את המשפחה שלי, אולי צריך לחשוב אם אני רוצה אותך בכלל!
באמת? אז אני כבר החלטתי לא רוצה לחיות עם אדם כזה! עוזבת לאמא שלי, ומצפה שתחזיר לי חצי מהחיסכון שלנו!
תמר התחילה לארוז. בלבה קיוותה ששאול יעצור אותה, יתנצל. אבל הוא ישב מול הטלוויזיה כאילו כלום לא קרה.
זהו? אני באמת עוזבת, לחשה תמר ליד הדלת.
לכי. ואם לא תשתני אל תחזרי, ענה שאול בקרירות.
תמר עברה לגור אצל אמא שלה. אחרי חודש פנתה לבית הדין וקיבלה את גירושיה. קשה לחיות עם מי שלא מכבד אותך. והיא לא שכחה את הכסף באיום משפטי לקחה את חלקה. ואחר כך, ישבה עם חברות בבתי קפה בתל אביב, וסיפרה: לא על נעה צריך לכעוס, אלא על חוצפה כזאת.
