איתי, שוב הייתה פה אחותך הקטנה? שאלה נועה את בעלה, בעוד היא מביטה אל תוך המקרר החצי ריק. תמיד אחרי הביקור שלה אין לנו אפילו חלב בבית.
כן, היא קפצה לביקור, ענה איתי. שוב סיפרה שאין להם שקל על הנשמה, מה אני אמור לעשות? היא בכל זאת אחותי, אי אפשר לתת לה ללכת עם כיסים ריקים.
אמר לי, לא נתת לה גם כסף, נכון?
איזו ברירה הייתה לי… נתתי לה איזה אלף שקל ששכבו בארנק, הודה איתי במבוכה. אורית סיפרה ששגיא שוב הסתבך בעבודה, ואין להם איך לשלם חודש הבא שכירות.
נועה גלגלה עיניים. מי היה מאמין… אני לא מבינה למה היא הייתה צריכה להתחתן כבר בגיל עשרים? למה אמא שלך לא עצרה אותה בזמן?
אם את מכירה את אורית, את יודעת שום דבר לא עוצר אותה כשהיא מחליטה משהו. אבל אל תדאגי, מתישהו היא תלמד מה זה חיים עצמאיים.
נועה משכה בכתפיים. עצמאות זה יפה, אבל עד עכשיו אורית התפרנסה רק מכסף של קרובי משפחה.
* * *
שגיא, בעלה של אורית, היה בחור צעיר בתחילת הקריירה, לא בדיוק ממהר לפנק את אשתו במתנות. אורית סירבה לעבוד, הייתה בטוחה ששגיא צריך לדאוג לה להכול. וחנה, אמא שלהם, לא עשתה לה חיים קשים להפך. תמיד דאגה לשלוח קצת כסף, ומדי פעם המליצה שגם איתי יעזור.
היא עוד ילדה, אמרה חנה והיא צריכה להיראות טוב. אורית עוד לא מצאה עבודה שמתאימה לה, ושגיא קמצן לא קטן. אז החובה שלנו לעזור!
ואיתי עזר כמה שיכל. אבל נועה כבר נמאס לה. לא היה לה ברור בשביל מה משכורת שלמה של הבעל הולכת על אורית, בזמן שהם חיים בשכירות, סופרים כל שקל, וחוסכים כל אגורה לדירה משלהם ורק אחותו תמיד בראש סדר העדיפויות.
* * *
יום אחד שבה נועה הביתה, ומגלה שהחמות שלה ואורית יושבות אצל איתי בסלון. הם עוסקים בלחישות, וברגע שנועה נכנסת דממה. רגע של מבוכה.
אוכל לדעת מה אתם מתכננים? נראה לי שמדובר בעוד מבצע התרמת משפחה, עקצה נועה.
חנה מחייכת, מה פתאום! ענייני משפחה שלא מעניינים אותך.
נועה רק נאנחה, והלכה למטבח להתחיל עם ארוחת הערב. חמש דקות עוברות ואורית מתפרצת למטבח, פותחת את המקרר כאילו זה סלון חיצוני ומכריזה:
וואי, למה פעם אחר פעם ריק פה?
קניתי רק מה שצריך, המשכורת מגיעה עוד יומיים. רוצה מרק?
מרק?! אני בחיים לא מבזבזת כסף על אוכל ביתי! אני בכלל רגילה להזמין פיצה או סושי, או לצאת לבית קפה עם שגיא.
ומה המשכורת של שגיא מכסה בדיוק, את הקרואסון או את הסושי? כל הזמן את אומרת שאין לכם כסף.
בשביל זה יש אמא ואיתי. אנחנו משפחה, ברור שעוזרים אחד לשני!
מיד אחרי הארוחה חנה ואורית נפרדו לשלום בחיפזון. נועה שואלת את איתי:
אז למה הן היו כאן?
אמא מתכננת למכור את הצימר, ורצתה עזרה. היא רוצה את כל הכסף לתת לאורית. הכי טוב לתת לה התחלה טובה בחיים, לא?
מה זה אומר? שתינו נשבור את הראש בשביל חסכונות לדירה ואחותך תקבל את כל מה שיש? אותי זה לא מרגיע, ואני חושבת שזה יעשה לה את ההפך מטוב.
אל תתערבי, השיב איתי וחתך נושא. הצימר של אמא, שתעשה מה שבא לה.
הוא היה משוכנע שמדובר במאמץ משפחתי ראוי, וגאה בנתינה שלו לאורית.
* * *
הצימר נמכר. נועה לא הופתעה שאורית מיהרה לשרוף את כל הכסף. מסעדות, קניות, גאדג’טים, חיים בבועה נוצצת חיש מהר הכול נגמר.
ואז חזרה אורית לאמא:
נגמר לי שוב הכסף! אני רוצה להוציא רישיון ולקנות רכב. אוף, למה לא נשאר לכם משהו למכור? כל מיני הורים עוזרים לילדים עם דירה אנחנו הכי מסכנים.
חנה נדהמה אפילו בעצמה. לא האמינה שבתה תרוקן סכום כזה במהירות.
אורית, זהו. אין יותר מאיפה לשלוף. חשבתי שתשמרי או תשקיעי, אולי תתחילי כבר לעבוד? אני זוכרת שיש לך תעודת הנהלת חשבונות. אולי תגישי קורות חיים איפשהו?
מה פתאום לעבוד בזה?! לשבת כל יום מול מחשב ולהתחרש? בעלי אמור לדאוג לי, וגם את. אני רק בת עשרים! אתם יולדתם אותי, תדאגו לי. תודה באמת.
נחכה, אמרה חנה בעדינות. אולי נבקש מאיתי? נגיד שזה למשהו חשוב. הם הרי חוסכים לדירה, בטוח יש להם עודף.
באמת חושבת שתקבלי מהם משהו? נועה חוסכת אפילו בלחם. מזל שאיתי תמיד מוכן לעזור.
אז הולכות אליהם עכשיו! קבעה חנה. אני יודעת איך לרכך אותו.
אחרי שעה, אורית וחנה שוב בדלת. כשהן נכנסות, נועה מבינה בדיוק למה באו. הפעם בלי היסוסים:
איתי, יש לנו בקשה סופר דחופה! מכריזה חנה.
בלב, נועה מהמרת ברור, ביקשת כסף. הילדה רוצה רכב, ושוב אין כסף כי כל מה שנשאר הלך על פיצה, בגדים וכיסא עיסוי.
מה קרה?
אורית חייבת רכב, אבל את כל הכסף מהצימר כבר בזבזה מסבירה חנה בניסיון לחייך. חשבנו שאולי תעזרו.
נועה לא מאמינה.
מה זאת אומרת נגמר?! לא כך חינכו אותך, אורית! אם היית מנהלת תקציב לא היית מגיעה לזה בכלל!
אל תגידי לי מה לעשות, פולטת אורית. אני לא איזה עכברה, אני ילדונת שצריכה ליהנות. עם כל הכבוד, לא מתכוונת לבזבז את הנעורים שלי בעוני.
חשבת אולי להתחיל לעבוד? נועה צוחקת, חצי ברצינות.
איתי ממהר לנסות להרגיע:
טוב, די. נדבר על זה רגע. כסף לרכב באמת אין, אבל אולי אפשר לעזור במשהו סמלי.
כל הכבוד, בן! חנה מכריזה. ידעתי שאפשר לסמוך עליך.
ומה איתי? נועה מתערבת. אני מתנגדת לחלוטין! יש לך בעל, שישבור את הראש, אנחנו חוסכים ודי!
איתי, בלחץ, מנסה להרגיע:
נועה, זה כסף של שנינו, יש לי זכות להחליט. זה רק הלוואה, אמא תחזיר.
ברור שאחזיר! מצהירה חנה. מה, נראה לך שאני מהסרטים האלה שמעלימים כסף? הכל בשביל אורית, ואחזיר בכבוד!
נועה מרגישה שכרגע דפקו לה הלוואה בלי לקלוט. אבל לזכותם, כסף אין ואין מאיפה.
אז לא נוכל לעזור, היא אומרת בטון פחות תקיף. מבינה, יש לנו מטרה חשובה, ואת זה אני לא מוותרת.
נו, בואי נלך, פולטת אורית ברוגז. רואה שלא אכפת להם, הם דואגים רק לעצמם.
אורית הסתובבה בטריקת דלת. חנה סימנה לאיתי שיש עוד מה לדבר:
איתי, נצטרך לשבת שוב. לא מרגיש לך שנועה שתלטנית קצת?
ברגע שנסגרה הדלת, איתי נפל על נועה עם טענות:
איך את יכולה? אמא שלי בטח חושבת שאנחנו אגואיסטים.
זה באמת מצב חירום? נועה יורה חזרה. הם היו מורידים בשבילנו שקל תשלום לדירה? נראה לי שלא… אני לא רוצה לשמוע יותר על העניינים של אחותך.
כעבור כמה ימים הם השלימו, אבל נועה לא ידעה שהפעם איתי מוכן “לעקוף” אותה. והכסף שחסכו לדירה? מצא את דרכו לאמא ולבת.
כשחנה ראתה את איתי מגיע עם המעטפה:
ידעתי שאתה בן טוב! אל תדאג, קודם עוזרים לאורית, אחר כך החיים עוזרים לך. ותשמור סוד מנועה! אתם עוד צעירים, תספיקו לחסוך.
* * *
פעם אחת גלשה נועה בפייסבוק ומגלה שאורית מתהדרת באוטו חדש בצילומי סטורי.
תגיד, איתי, ידעת שאורית קנתה רכב? פתאום שגיא נהיה מיליונר? היא תמיד מסתדרת, אלא מה.
כן, ידעתי, השיב איתי בלי להסתכל עליה. כולנו עזרנו, ועשינו לה הפתעה.
כולנו?! גם אתה?! הכסף שלנו? למה לא אמרת מילה?
איתי שותק. נועה רצה לבדוק את הקופסה עם החסכונות, ואופס ריקה.
מה עשית?! היא פורצת בצעקה. הרסת את כל מה שחסכנו לדירה בשביל אחותך? איתי, איך אתה מסוגל בכלל?
הפעם איתי, הכי לא אופייני לו, צועק בחזרה:
זה לא עניינך! אני ראש המשפחה ואני מחליט. נמשיך לחסוך לדירה, אבל אורית צריכה רכב עכשיו. ואם את ככה מתנהגת למשפחה שלי תשקלי שוב אם בכלל להישאר!
אה באמת?! אז אני כבר החלטתי אתה כבר לא בעלי. אני לוקחת את הדברים ונוסעת לאמא שלי. ותזכור טוב טוב להחזיר לי חצי מכל החסכונות!
נועה החלה לארוז בצעקות. בלב עוד קיוותה שייעצר אותה, יפייס אותה.
איתי, אדיש מתיישב על הכורסה עם השלט, כאילו אין מחר.
זהו? אני באמת הולכת, היא הודיעה בדלת.
תלכי, ואם לא תשתני אל תחזרי, ענה איתי בקור רוח.
נועה עברה לגור אצל אמא, וכעבור חודש הגישה גט. קשה לחיות עם מישהו שלא מבין מה זה כבוד הדדי. את כספי החסכונות לא שכחה בעזרת עו”ד והשק של בית משפט, הצליחה לקבל חזרה את חלקה.
ולבסוף צחקה הכל עם חברות: לפעמים צריך לפרד, רק כדי ללמוד איך מדהים להתפלא כל פעם מחדש מחוצפה משפחתית בשקל!
