אני בת 65 ותמיד הייתי די רגועה לגבי המראה שלי, אבל בזמן האחרון השערות הלבנות התחילו להשתלט – לא שערה פה ושם, אלא ממש קווצות, בעיקר בשורשים. פתאום ביקורים אצל הספר נראו לי מסובכים מדי – בין הזמן, המחיר וההמתנה אמרתי לעצמי שאולי הגיע הזמן לצבוע לבד בבית. הרי כל החיים צבעתי לבד, מה כבר יכול להסתבך? נכנסתי לפארם השכונתי, לא לחנות מקצועית. ביקשתי “צבע שמכסה שיער לבן”. המוכרת שאלה איזה צבע, אמרתי לה “חום רגיל, שום דבר מיוחד”. היא הראתה לי קופסה שנראתה מכובדת, עם אישה ושיער יפה על האריזה, וכתוב עליה “מכסה שיער לבן ב-100%”. זה הספיק לי. לא קראתי שום דבר מעבר לזה. חזרתי הביתה שלמה ובטוחה שבתוך שעה הכול יהיה כמו חדש. שמתי חולצה ישנה, הוצאתי מגבת, ערבבתי כמו שכתוב בעלון והתחלתי למרוח מול המראה באמבטיה. בהתחלה הכול נראה רגיל – הצבע כהה, כמו תמיד. התיישבתי להמתין וחשבתי על הכלים במטבח שצריך לשטוף. אחרי עשרים דקות שמתי לב למשהו מוזר – כשבדקתי במראה, השיער כבר לא חום אלא סגול. חשבתי שאולי זה בגלל התאורה. שכנעתי את עצמי שזה רק נדמה לי. אבל כשרחצתי את הראש, הבנתי שטעיתי בגדול. המים שנשפכו היו סגולים, אחר כך חומים כהים ולבסוף כמעט שחורים. הסתכלתי במראה – מולי עמדה אישה עם גוונים סגולים וארגמניים, צבע שלא ידעתי איך להגדיר. השערות הלבנות נעלמו, אבל באיזה מחיר… ייבשתי פן – אולי בצבע יקרה נס – אבל הוא רק התחזק. נראיתי כמו דמות מצילומי אופנה של בני נוער, לא אשה בת 65. התחלתי לצחוק, כי באמת לא נשאר מה לעשות. התקשרתי לבת שלי בוואטסאפ וידאו – היא בקושי התאפקה שלא לצחוק בקול. “אמא, מה עשית?” שאלה. וביקשתי רק: “תקבעי לי תור לספר.” למחרת הייתי חייבת לצאת והסתובבתי עם מגבת על הראש, אבל הסגול בצבץ. במכולת שאלו אם זה טרנד חדש, באפיה אמרו שאני אמיצה עם צבעים כאלה. הנהנתי כאילו הכול מתוכנן. יומיים אחר כך הגעתי לספר – בלי גאווה. היא הבינה מיד מה קרה, לא שפטה אותי, רק חייכה: “זה קורה הרבה יותר ממה שאת חושבת.” חזרתי הביתה עם שיער מסודר, ארנק קליל ולימוד חשוב: יש דברים שנדמה שאפשר לעשות גם בגיל מבוגר – עד שהופכים לסגולה. מאז אני משלימה – שערות לבנות באות מבלי לשאול, ויש קרבות שעדיף להשאיר למקצוענים. זה לא דרמה משפחתית, אלא סיפור אמיתי מהחיים.

אני בת 65, ותמיד הייתי די רגועה לגבי איך שאני נראית. אבל בזמן האחרון השיערות הלבנות התחילו להשתלט. לא שערה-שתיים ממש קצוות, במיוחד בשורשים. פתאום ללכת לספרית לא היה כזה קל כמו פעם: בין התור, המחיר והעייפות, התחלתי לחשוב שאולי לצבוע לבד בבית זה לא כזה נורא. הרי כל החיים צבַּעתִּי את השיער שלי, מה כבר יכול להשתבש?

אז הלכתי לפארם השכונתי לא איזה חנות לציוד של ספרים. אמרתי למוכרת: “אני צריכה צבע שמכסה שיער לבן”. היא שאלה איזה גוון, עניתי “חום רגיל, שום דבר אלגנטי”. היא הצביעה על קופסה שנראתה ממש מכובדת, עם אישה יפה ועם שיער לתפארת על האריזה. היה כתוב “מכסה 100% שיער לבן”. זה שכנע אותי. לא קראתי שום דבר מעבר. הגעתי הביתה, בטוחה שבעוד שעה הכול יסתדר.

לבשתי חולצה ישנה, שלפתי מגבת, ערבבתי הכול כמו שכתוב בהוראות, ומרחתי את הצבע מול המראה באמבטיה. בהתחלה זה היה נראה לגמרי רגיל צבע כהה, בדיוק כמו תמיד. התיישבתי לחכות. בינתיים הלכתי לעשות כלים וסידרתי קצת במטבח.

אחרי איזה עשרים דקות, קלטתי משהו משונה. כשהסתכלתי במראה, השיער שלי לא היה חום הוא הפך לסגול! אמרתי לעצמי שזה בטח התאורה באמבטיה. כנראה אני מדמיינת.

אבל כשהגיע הזמן לשטוף, כבר ידעתי ששמתי את עצמי בבעיה. ברגע שהמים נגעו לי בראש, ראיתי אותם נשטפים סגולים, ואז חום כהה, ובסוף כמעט שחורים. הסתכלתי על עצמי במראה המטושטשת והנה אני, עם הבהקים של לילך וביולט, וגוון שבאמת אין לי שם לסווג אותו. הלבן באמת נעלם. אבל באיזה מחיר

ייבשתי עם פן, בתקווה שאולי כשהשיער יתייבש הצבע יתעדן. מה פתאום. זה רק החמיר נהייתי כמו קמפיין כושל של ניו-וייב לנוער, לא כמו אישה בת 65. התחלתי לצחוק, כי באמת מה כבר נשאר?

התקשרתי למור, הבת שלי, בווידאו. ברגע שהיא ראתה אותי, כמעט נחנקה מרוב צחוק. אמרה:
“אמא, מה עשית לעצמך?!”

עניתי לה:
“תקבעי לי תור דחוף אצל הספרית.”

למחרת הייתי צריכה לצאת ככה. שמתי מטפחת לראש, אבל הסגול הציץ גם דרכה. במכולת שאלו אם זה לוק חדש. אישה במאפייה אמרה לי שאני אמיצה על הצבע הזה. רק הנהנתי, כאילו הכול בכוונה.

יומיים אחרי זה ישבתי אצל הספרית, בלי בושה בכלל. ברגע שראתה אותי, היא הבינה הכול. לא שפטה רק אמרה:
“זה קורה יותר ממה שאת חושבת.”

יצאתי מהמספרה עם שיער מסודר, ארנק קל ב-350 שקלים, ובזמן שהייתי מהרהרת, הבנתי: יש דברים שפעם עשינו בלי למצמץ עד שנהיינו עם תסרוקת של סגולה-לילך. מאז קיבלתי על עצמי שני דברים: שיער לבן בא בלי לשאול, ויש קרבות שעדיף לתת למקצועניות להילחם.

זה לא סיפור משפחתי זו פשוט נפילת פוני קלאסית.