להגיע לחתונת זהב
עשרים וחמש שנים חיו יחד איילת ונעם. איילת כבר בת חמישים, ונעם גדול ממנה בשנתיים. חייהם הזוגיים היו שגרתיים, כמו אצל כולם במושב בגליל: בית, משק, עבודה, הבן ניר כבר בוגר ובא לגור בתל אביב, שם סיים תואר במכללת שנקר ועובד במפעל תעשייה.
פעם אחת הגיע ניר לביקור בסוף השבוע והביא איתו בחורה יפה.
תכירו, אבא ואמא, זו תמר, אנחנו מתכננים להתחתן, עוד מעט נלך לרבנות להגיש טפסים.
שלום, חייכה תמר במבוכה ולחייה הסמיקו.
ברוכה הבאה, תמרלי. תרגישי פה ממש בבית, צייצה איילת בעודה מכסה שולחן בכל טוב.
אהבו ההורים את תמר, אחרי שהשניים חזרו לתל אביב, ניר טילפן לאמו לספר שבקיץ ייערך החתונה. איילת שמחה, שיתפה את נעם, שגם הוא התרגש.
אך בליבה של איילת סערה נקשרה. מי היה מאמין שבגיל חמישים תתאהב בשכן שלה, חברו הטוב של בעלה מיכה.
מיכה נכנס יום אחד אליהם לביקור עם בקבוק ערק. אשתו מרים, עובדת כרכבת ישראל, נעדרת מהבית הרבה. מרים ידעה שניתן לסמוך על מיכה, מעולם לא חשדה בו, ואולי פשוט העדיפה להתעלם.
הבת שלהם, שירה, גרה בתל אביב. לעיתים באה לבקר ומביאה למיכה אוכל טרי כשלמרים יש עוד ימים עד חזרה. וכך התנהלו חייהם שיחות טלפון, חזרה, עוד נסיעה.
מיכה, תראה איזה מקדחה חדשה קניתי בשוק בכרמיאל. מזמן היה צריך לקנות, הכלי גאוני קפץ נעם לקראת המחסן.
ופתאום, מיכה אחז את מותניה העגלגלות של איילת ונשק בחום לצווארה. גלי התרגשות שטפו אותה. כששמעה את דלת המרפסת נפתחת, התרחקה מיד, ניגשה לנקות את השולחן במטלית, ראשה מורכן מהתרגשות. עיניה זהרו, ידעה היטב.
נעם, שלא הבחין במבוכה שבפני אשתו ובמבטו המתוח של מיכה, שלף את הקופסה.
אחלה כלים, צריך להשקות את זה כמו שצריך, מלמל נעם ומזג לכולם ערק. איילת, איתנו?
לא, חברים, עייפתי, אלך לנוח אמרה ונכנסה לחדרה. הביטה במראה, חייכה לעצמה: “איילתי, אף פעם לא היית כזו חסרת בושה, בדיוק כבת שמונה עשרה, איך העיניים בוהקות”
התווספו לה כמה קילוגרמים, השדיים מלאו, פניה עגלגלות, ובכל זאת פניה תמיד היו נעימים, ועיניה יפות מתמיד. התמקמה היטב בנשיותה, אך יופיה שמור.
ידעה מתי להסתדר, לשים אודם, שמלת שבת. ותמיד, כשנעלה עקב, הרגישה כמו מלכת המושב. ואת מיכה, הגבוה והנאה, חיבבה כבר שנים, ולפני ימים אחדים שמעה שגם הוא אוהב אותה בסתר.
מיכה בן חמישים וארבע, נשוי למרים שנים רבות, חברים של נעם ואיילת. באחד הימים כשאיילת יצאה למכולת, קרא לה מיכה מעבר לגדר.
איילת, תיכנסי, תעזרי לי לבשל קובה.
מיכה, אני ממהרת, ענתה, מביטה לכיוון ביתה, והצטערה שלא הספיקה לסדר את שיערה ולהתאפר.
אבל בלי לשים לב פסעה לחצרו, עלתה למרפסת, והוא כבר אחז אותה, בקושי הצליח לסגור את הדלת מאחוריהם. הנשיקות טלטלו אותה, ולא ניסו לעצור את גופם שסחף אותם.
המכולת תחכה, לחש. אני בכלל לא יודע כמה זמן צריך לבשל קובה ובינתיים כבר הוביל אותה פנימה.
עשר דקות מספיק, ענתה. אתה באמת לא יודע?
בתקופה האחרונה הרבה דברים קורים לי לראשונה, חייך מיכה. אני בלי מרים, אובד ידיים.
צריך עזרה בבישול
לא, יש לנו דאגות אחרות, החזיק בה חזק אף יותר מיום האתמול.
הפילה את המעיל לרצפה, ומיכה נצמד אליה.
מיכה, אני נשואה.
ומה? גם אני נשוי אבל יש בך משהו מיוחד, ידיי בוערות. נעם לא מחבק אותך, לא גורם לך אושר.
איילת לא ניסתה להתנגד, בעלה כבר מזמן לא התרשם מיופיה ולא פיזר מחמאות. האם לא מגיע לה להרגיש נאהבת? המשיכו בנשיקות והגיעו לבגידה ראשונה, בגידה אמיתית. היא שכבה שם, במקום מרים, ומצפונה לא הציק לה להפך, הבטיחה לעצמה שראויה לאהבה הזו.
איילת, חשבתי שאוכל לחיות איתך אמר מיכה. מרים ואני בקושי מדברים, רוב הזמן היא ברכבת, יש לי ליד הבית אישה יפה כזאת וגם לה בטח מאהב, כשהיא נוסעת כל כך הרבה
הנשיקות טשטשו את מחשבותיה, אבל נזכרה במכולת. התארגנה במהירות, וכבר עמדה בכניסה כששמעה את בתו שירה.
היי, דודה איילת, איילת הסמיקה, מיד התעשתה.
שלום, שירה. הסברתי לאבא שלך איך להכין קובה, בלעדייך ובלי מרים, הוא ממש מסתבך.
אבא, לימדתי אותך כבר, אמרה שירה ונכנסה למטבח, פורקת את הסלים. אני יודעת, בלי אמא אתה תמיד רעב, לכן הבאתי את כל זה.
טוב, אני זזה, אמרה איילת, שירה תסביר לו.
הדם סחרר לה את הלב, לחייה אדומות היא התאהבה בשכן שתמיד היה חינני אך רחוק, וכעת הפך לרכושה.
ועוד פעמיים-שלוש נכנסה לחצר שלו, עד שלא שמה לב שהשמועות כבר רצות בכל המושב.
מה נהיה שכחת את הדרך חזרה מהמכולת? גיחך נעם פעם, מבלי שזו שמה לב. ומה עשית אצל מיכה?
מסכן, התקשה בלי מרים, ביקש הסבר על קובה, במקרה שירה הגיעה, וגם היא מתכננת להתחתן.
ובינתיים מיכה מצהיר:
ואם יתפסו? נגיד שהתאהבנו מרינה שתלך אל המאהב שלה, ונעם לא ידע איך להמשיך, נישק את איילת והשאיר את המשפט תלוי.
מיכה, מה קורה לנו? אני עוד מעט בת חמישים ואני פתאום במערבולת רגש.
לאהבה אין גיל השיב וחיבק אותה.
טיפה של בושה לא נותרה בה. איילת ידעה שבגילה, מגיע לה להתרגש.
הפגישות נמשכו שבועיים, עד שפעם אחת כמעט נתפסה אצל מיכה כשנעם הגיע הסתתרה במקלחת עד שיצא מהחצר.
באותו ערב נעם דיבר איתה.
הכל נודע לי דרור סיפר, ראה אותך נכנסת לחצר של מיכה. עוד שלושה ימים נחגוג 25 שנה באולם, הכל הוזמן, ומה את
נעם, אני כל כך מצטערת ענתה איילת בעיניים מושפלות. לא יודעת מה קרה לי גם גברים עושים שטויות כנראה זה קורה גם לנו נעם קילל בתסכול.
תקראי לי איך שתרצי, אבל לא יודעת מה עובר עלי, סליחה.
טוב, נחגוג את היובל, נעשה הצגה כאילו הכל רגיל, ואז ניפרד. תסבירי אתה לבן שלנו. אמא שלו, מתפרפרת
בערב החגיגה ישבו כולם באולם במושב. איילת זוהרת בשמלה חדשה, מאופרת ועם שרשרת בצווארה, מבטה מדי פעם מופנה לעבר מיכה, שבא לבד. אשתו צפויה לחזור עוד ימים אחדים.
לא התרגשה מהלחישות: מה הם יודעים על אהבה בכלל
השולחן היה מלא כל טוב, האורחים הרבים הסתכלו עליה בחצי חיוך כולם שמעו, השמועות על יחסיה עם מיכה פרחו במושב. והיא הרגישה: “שיחשבו מה שהם רוצים הם לא יודעים מה זאת אהבה אמיתית.”
ברכות נאמרו, מיכה הרים כוס ובירך:
מאחל לזוג הנפלא עוד פעמיים עשרים וחמש, שיהיה לכולנו בריאות, ונתראה גם בחגיגת השבעים וחמש, הרים לחיים, כולם מחאו כפיים והצטרפו.
אחרי החגיגה החליט נעם שאי אפשר להמשיך. אשתו, בגלוי, מקיימת רומן עם חברו סיים עם מיכה.
בערב נדבר, חשב לעצמו, עמל כמה שעות בחצר.
איילת הלכה למכולת, בדרך קפצה לביקור ניחומים אצל מיכה.
הגיעה לחצר, ומיכה יצא מהסככה, הרים יד כלא מאמין.
מרים חזרה, לחש בקול חנוק.
כבר סיפרת לה?
לספר מה?
שיש בינינו משהו…
שקט, מיכה שלח מבט בחרדה אל הדלת, איילת, אנחנו מבוגרים, מספיק לשחק. אני אוהב את מרים, והיא בי. כשהיא חזרה התנפלנו על זה מיד… אין לה אף אחד חוץ ממני, ואני אף אחד בלעדיה, חייך במבוכה.
ומה איתי? נעם שלי יודע, הפטפטת במסדרון הגיעה אליו. ואני בשבילך השקעתי ביופי הזה.
טוב, העיקר שנעם יאהב, את אישה נהדרת אבל לא שלי. יש לי את מרים, היא מבשלת, מארחת, ובכלל…
איילת כבר לא רצתה לשמוע, יצאה מהחצר. בערב נעם פנה אליה.
זהו, החלטתי להתגרש. את עושה ממני ליצן מול כל המושב.
איילת פרצה בבכי. היה לה רע. נעם הבית שלה, שנים שחיו יחד. כן, התשוקה התפוגגה, אבל את מה שיש ההרגלים, השגרה, ההיכרות אי אפשר להחליף כל כך מהר.
נעם, אני מתחננת, אתה צדקת שכעסת. אני באמת לא יכולה להסביר מה נהיה לי, אבל אני מבטיחה, הכל יחזור להיות טוב בינינו. ואיך אסביר לניר, מה נגיד בדיוק לפני החתונה שלו? עדיף להיות יחד, לגדל נכדים, לשמור על המשפחה
היא ידעה שלנעם יש לב רך. גם הוא אהב אותה בדרכו. הזמן חלף, ונעם מחל לה. הם חיים טוב, נהנים משני נכדים מתוקים, משמחת הבן והכלה.
ומיכה? הוא המשיך להתגלגל במושב כשהייתה מרים נוסעת, התרוצץ אצל האלמנה רינה או אצל אחרות. לנעם כבר לא קרב, את הידידות איבדו. בסוף, כשמרים יצאה לפנסיה, נשארו יחד, לא מעט מריבות, אבל כמו שאומרים אצלנו: “בכל בית יש את הקול שלה.”
החיים לימדו את איילת שהתשוקה אמנם מסעירה, אך אהבה אמיתית בונים באמון, בסבלנות ובכבוד הדדי. לכל אדם יש בחירות, אך משפחה זה הלב והבית. לפעמים צריך לטעות כדי להבין איפה השפע האמיתי נמצא.
תודה שקראת, הרבה שמחה וחסד לכולנו!
