הגיעה לביקור ידידה מהילדות. מעולם לא היו לה ילדים. היא החליטה לא להביא ילדים לעולם, ורצתה לחיות למען עצמה.
היום נפגשתי עם ידידתי מהילדות. שתינו בנות שישים כיום. כשסיימנו את הלימודים, היא מיד ארזה את חפציה ועזבה את העיר שלנו. עוד תקופה קצרה החלפנו מכתבים, אבל בסוף גם זה נגמר.
רק מחברים משותפים שמעתי מדי פעם שהיא מטיילת כל הזמן, לא נשארת לרגע במקום אחד, מחליפה בני זוג. בגיל חמישים כבר הייתה נשואה בשלישית. גם ממנו נפרדה לבסוף. מעולם לא היו לה ילדים. לא הבנתי למה. הרי בדרך כלל כמעט לכל אישה יש ילדים. אם לא הסתדר לה עם גבר, לפחות נשאר לה ילד, ואחר כך גם נכדים שאפשר לשמור עליהם.
והנה חזרה לעיירה הקטנה שלנו. הייתה צריכה למכור את הדירה האחרונה שנשארה לה. עד אז רק השכירה אותה.
נפגשנו ודיברנו ארוכות. כל אחת סיפרה על חייה. בסוף לא התאפקתי ושאלתי:
תגידי, אילנה, למה בחרת בחיים כאלה? למה בעצם לא הבאת ילדים לעולם? לפחות בשביל עצמך. מי יגיש לך כוס מים כשתגיעי לגיל זקנה?
היא פרצה בצחוק ואמרה לי:
איזו כוס מים? את באמת חושבת שהילדים שלך יעשו בשבילך משהו? ילדים לא באמת דואגים להורים הזקנים שלהם. עדיף לחסוך כל החיים ולשכור מטפלת טובה בזקנה, מאשר לבקש ולבייש את הילדים.
ולמה לא ילדתי? כי פשוט לא רציתי. לא היה לי רצון להקדיש את החיים בלדאוג למישהו, לטפל במישהו, לדאוג לכסף עבור מישהו. החלטתי שהחיים שלי שייכים לי. רציתי לראות עולם, לטייל, להרוויח כסף. הגברים שלי עזבו אותי רק כי לא רציתי ילדים.
גם היום אני חיה בשביל עצמי. אין לי נכדים לטפל בהם, ואני לא צריכה לחסוך כל שקל מהפנסיה כדי לעזור לילדים שלא מצליחים לפרנס את עצמם.
אני לא מצטערת על כלום. למעשה, אני מרחמת על מי שיש להם ילדים רבים, והם מוצאים את עצמם לבד, מתלוננים שהילדים שכחו מהם או עזבו לחו”ל. לי אין את הבעיה הזו.
זה מה שאני חושבת.
הקשבתי לה, והבנתי שהיא צודקת. בשביל מה להביא ילדים רק מתוך ציפייה שיעזרו בגיל הזקנה? למה להצטער ולהכניס את עצמך ללחץ אם זה לא מה שאת באמת רוצה?
