אמאבשתי רצתה לחלק לי את הדירה
אנחנו, רונית כהן ובעלי דני לוי, נישאנו לפני שש שנים. אחרי הולדת בננו הקטן, אורי, החלטנו למכור את דירת הסטודיו הקטנה שלנו, לקחת משכנתא ולקנות דירת ארבע חדרים. חשבנו שבעתיד אורי יזדקק לחדר משלו, ושאנחנו נזדקק למקום שבו נוכל ליהנות מכמה רגעים של שקט.
הדירה ירשנו על שמי בלבד כך שהייתי הבעלים היחיד. אבל מכיוון שקנינו אותה בזמן שהיינו נשואים, במקרה של גירושין הוא היה מתחלק בחצי, כולל החלק שהביאה אלינו ממכירת דירת לפנינישואין שלי.
כאשר קנינו את הבית החדש, אפילו לא עלינו לחשוב שהפרידה תעלה על הראש. ואז, פתאום, הכל השתבש. אולי משעמםנו זה בזה, או שהחיים פשוט זרמו עלינו בכביש מהיר.
הבנתי שבעלה מדבר על החששות שלו עם אמא שלו. הוא בטח ניסה לקבל עצה חכמה, אבל ההשפעה הייתה הפוכה לחלוטין.
לפני כמה ימים קיבלה שיחה מאמאבשתי, מרים לוי, והודיעה שהיא תבקר לארוחת ערב. זה גרם לי לבהלה אנחנו בדרך כלל אנחנו האורחים בבית של ההורים שלה, והיא כמעט אף פעם לא מגיעה לכאן, מתנצלת שלא נוח לה לנסוע. חשבתי שהסיבה היא אולי געגועים לאורי, אבל לא רציתי להיכנס למצב של דאגות מיותרות, והתחלתי לתכנן ארוחה וקינוח.
אמאבשתי הגיעה כשהייתה עדיין בעבודה, דני עדיין לא חזר הביתה. אני הייתה במטבח ומסדרת שולחן. היא לא נענתה לאורי, היא קפצה ישר למטרה.
רונית, אני רוצה לדבר איתך ברצינות. שמתי לב שיש לכם כמה בעיות בקשר, ואם תחליטו להתגרש, הוא יישאר אצלכם בחולצות בלבד.
הייתי כמעט חסרה מילים. מיד שאלתי:
מאין הרעיון שמדובר בגירושין? ולמה אתה מתעניינת איך אנחנו מחלקים את הרכוש שלנו? לפני שנים דיברנו על מה נעשה במקרה של פרידה.
אני לא מרוצה מהמצב. אני יודעת שלימים נשים נוטות לגזול את הבית מהבעלים. לכן אני דורשת לחלק את הדירה עכשיו, לפני שהדברים יחריפים. לדעתי כדאי להעביר חצי מהדירה לבן שלי, כדי שלא יישאר ללא משכנתא אם ייתקל בבעיה.
התגובה של אמאבשתי הייתה כמו חבטת קרח.
אתה מתעלמת מהעובדה שהחצי הראשון של הדירה נרכש בכסף שמקמנו ממכירת הדירה שלפני הנישואין? חוץ מזה, אני זו שמשלמת את המשכנתא אחרי חופשת הלידה.
בחלוקת רכוש אחרי גירושין, כל מה שנרכש בזמן הנישואין מתחלק ל50/50. האם דיברת על זה עם הבן שלך?
לא מתכוון לשים לב, גברים לא צריכים להתערב בעניין הזה. אני יכולה לקבל החלטה לבד.
בבקשה, תקשיב לי! אני לא רוצה לדון בזה יותר. דני ואני נחליט מה לעשות בלי עזרתך. תודה על העצה הטובה שלך, אבל אני מסרבת להמשיך במוויחה הזו. אתה יכול לחכות עד שדני יחזור מהעבודה, ואני אלך לטייל, ואת תתפוסי את ההזדמנות לצאת.
הלכתי לשנות בגדים, שלוש דקות אחרי זה נשמע פגיעה בפתח. דני חזר מהעבודה חצי שעה אחרי שהאמאבשתי יצאה, והופתע שהאמא לא חיכתה לו. סיפרתי לו, בטון כמה שיותר רגוע, על השיחה עם אמא שלו. אחרי שהרגש נרגע, הוא אמר שלא ידע בכלל על תכניותיה של האמא ולא דיבר איתה על כך.
דני אמר שהוא יתמודד עם אמא שלו ויבקש ממנה להפסיק לעסוק בנושאים כאלו. אחרי שהאמאבשתי עזבה, עדיין לא הצלתי לכלול את השקט הפנימי שלי אולי אמרתי משהו לא במקום, אבל מצד שני, עדיף להחזיק את האדם במרחק, אפילו אם הוא קרוב משפחה.
